בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים | שאלת שיקול הדעת של פקיד הרישום

שאלת שיקול הדעת של פקיד הרישום

השאלה שעמדה בפני בית המשפט לא הייתה השאלה האם הנישואים בין בני אותו מין, שנערכו מחוץ לישראל, תקפים בישראל. אלא האם פקיד הרישום - אשר סמכותו קבועה בחוק מרשם האוכלוסין[1], כפי שפורשה בהלכת פונק שלזינגר[2] - פעל במסגרת סמכותו כאשר סירב לרשום את נישואיהם.

על פי סעיף 17 לחוק המרשם:

חל שינוי שלא כאמור בסעיפים 15 ו-16 בפרטי הרישום של תושב, חייב הוא למסור לפקיד רישום הודעה על השינוי תוך שלושים יום..."

חוק מרשם האוכלוסין

.

הודעה זו צריכה להיות מלווה ב"תעודה ציבורית המעידה על השינוי", ואין די בהודעת האזרח בלבד[3]..

היקף שיקול דעתו של פקיד הרישום נדון בשורה ארוכה של פסקי דין. כאשר המרכזי הוא הלכת פונק שלזינגר, שבה הוחלט כי

מטרת הפקודה היא... לאסוף חומר סטטיסטי. חומר זה יכול שיהא נכון ויכול שיהא לא נכון, ואיש אינו ערב לנכונותו

פ"ד פונק שלזינגר בעמ' 249

בהתאם נפסק בפסק דין שלזינגר כי:

ברשמו את מצבו המשפחתי של תושב, אין זה מתפקידו של פקיד הרישום ליתן דעתו על תוקפם של הנישואין. חזקה על המחוקק שלא הטיל על רשות ציבורית חובה שאין היא מסוגלת למלאה. די לו לפקיד, לצורך מילוי תפקידו ורישום המצב המשפחתי, אם הובאה לפניו ראיה שהתושב ערך טקס נישואין. לשאלה מה תוקף יש לטקס שנערך יש לעתים פנים לכאן ולכאן ובירור תוקפם חורג מגדר מרשם-התושבים

שם, עמ' 252

נושא זה נדון שוב בבג"ץ שליט נגד שר הפנים שבו נפסק בשאלת רישום אדם כיהודי:

בידי פקיד הרישום לא הופקדו סמכויות שיפוט, ומטרת החיקוק שהוא ממונה עליו אף אינה מחייבת, כי הוא יהא הפוסק באיזו שאלה שהיא. אין איפוא כל תימה בכך שלא הפקודה ולא החוק הנ"ל נתנו בידי פקיד הרישום את הכלים בהם משתמש בית-המשפט כדי להוציא אמת לאור... חוק מרשם האוכלוסין, שמו מעיד עליו כי חוק מרשם הוא. כקודמתו הפקודה, מטרתו היא כמטרת הפקודה, לאסוף חומר סטטיסטי

בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, ב עמ' 506 - 508

ב בג"ץ ש"ס[4] נפסק ברוב דעות כי על פקיד הרישום לרשום גיורו של אדם על יסוד מסמך המעיד על הגיור בקהילה יהודית מחוץ לישראל.

מאחר שגם מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים הסכים כי תעודות הנישואין שהוגשו לפקיד הרישום ערוכות כדין על פי הדין הקנדי, כי נערך בקנדה טקס נישואין וכי הפרטים המופיעים בתעודת הנישואין הם נכונים, הרי על בסיס החלטות בית המשפט העליון מהעבר על פקיד הרישום לרשום את בני הזוג כנשואים.

מנהל מינהל האוכלוסין טען כי הלכה זו חלה רק על מצב משפחתי הנופל לגדר תבנית משפטית המוכרת בדין הישראלי, היינו לנישואין בין גבר לאשה בלבד. אולם בית המשפט דחה טענה זו. המונח "נישואין" משתנה מארץ לארץ, ופקיד המרשם אינו צריך לבדוק את המונח, ומחובתו לרשום את הנישואים על פי התעודה הנחזית (ואף בפועל) אמיתית ונכונה.