אלון ליאל | ביוגרפיה

ביוגרפיה

נולד בתל אביב בשם אלון לבל כבן הבכור מבין שני ילדים לטרודה דניאלה, ניצולת שואה ילידת גרמניה שעלתה ארצה ב-1945, ולפנחס לבל, יליד גרמניה ואיש העלייה החמישית. בשנת 1968, השתתף כלוחם בפעולת כראמה[1]. ב-1972 קיבל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ובכלכלה מהאוניברסיטה העברית, וב-1973 קיבל תואר שני מבית הספר לכלכלה של לונדון. במקביל, החל לעבוד במשרד החוץ.

ב-1979 מונה לתפקידו הראשון מחוץ לישראל, סגן הקונסול בשיקגו. בהמשך כיהן כמיופה הכוח בטורקיה (1981), סגן מנהל מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ (1984), יועץ למנכ"ל המדיני של משרד החוץ וראש דסק דרום אפריקה (1986), דובר משרד החוץ (1988), קונסול באטלנטה (1990) ושגריר ישראל בדרום אפריקה (1992). במהלך כהונתו בשיקגו למד לתואר דוקטור באוניברסיטת שיקגו, אך את הדוקטורט ביחסים בינלאומיים קיבל ב-1986 מהאוניברסיטה העברית.

לאחר סיום כהונתו בדרום אפריקה, ב-1994, מינה אותו שר הכלכלה והתכנון שמעון שטרית למנכ"ל משרדו, והוא נשאר בתפקיד זה עד לפירוק המשרד בידי יוסי ביילין ב-1996. ב-1997 הקים את חברת "גלובל קוד", המתמחה בייעוץ ומחקר עבור חברות הפועלות בטורקיה. במקביל, שימש כיועצו של אהוד ברק לענייני חוץ, בעת שזה כיהן כיו"ר האופוזיציה, וכן עסק כמרצה בחוגים ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב והמרכז הבינתחומי. הרצאותיו עסקו בעיקר בענייני טורקיה ודרום אפריקה, אך גם ביסודות הדיפלומטיה.

במערכת הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה שימש כיועצו של אהוד ברק[2], במסגרת זו נקשר גם שמו בפרשת עמותות ברק[3]. לאחר התפטרותו של דוד לוי מתפקיד שר החוץ בשנת 2000, מינה אותו ראש הממשלה ברק למנכ"ל משרד החוץ. המינוי נכנס לתוקף בראשית נובמבר 2000[4], בסמוך למינויו של שלמה בן-עמי לתפקיד שר החוץ. לאחר הקמת הממשלה ה-29 מונה שמעון פרס לשר החוץ, והוא החליט למנות במקום ליאל את אבי גיל. המינוי התבצע באפריל 2001[5]. לאחר מכן כיהן ליאל כדירקטור בחברת ההשקעות והנדל"ן "גזית אינק", וכיו"ר מועצת העסקים ישראל-טורקיה.

בשנים 20062008 ניהל באופן פרטי (אך בידיעת הממשלה) ערוץ שיחות חשאי עם גורמים סוריים באמצעות ממשלת שווייץ[6]. בשנת 2009 עמד ליאל בראש התנועה לשלום ישראל-סוריה. במאמר לעיתון הדרום-אפריקני "ביזנס דיי" ב-2012 קרא ליאל להחרמת מוצרים המיוצרים בהתנחלויות. מאמר זה עורר על ליאל ביקורת רבה במערכת הפוליטית והציבורית בישראל[7]. בהמשך, ליאל תמך בהחלטתה של הסופרת אליס ווקר להחרים את ישראל ולא לפרסם בה מחדש את ספרה "הצבע ארגמן"[8]. ב-2015 השתתף בפנייה לממשלת ברזיל בבקשה שלא לאשר את כוונתה של ישראל למנות את דני דיין לתפקיד שגריר ישראל בברזיל[9]. בדצמבר 2015 עמד בראש קבוצה של מאות אנשי שמאל שחתמו על עצומה לחברי הפרלמנט האירופי ובה קראו להם, לאחר ההחלטה של הפרלמנט על סימון מוצרים מיהודה ושומרון ורמת גולן, להחריף את הצעדים המבחינים בין ישראל בגבולות הקו הירוק ובין "השטחים הכבושים"[10].

בינואר 2016 פורסמו ב"ידיעות אחרונות" הקלטות שבוצעו על ידי ארגון "עד כאן - צעירים למען ישראל" עם תיעוד שיחה בין ליאל לאנשי ארגון "שוברים שתיקה". הוא אמר לאנשי הארגון כי על אף שיש להם לגיטימציה של שני אחוזים בציבור הישראלי, לא ניתן להמתין בשל התרחבות ההתנחלויות ויש לפעול מחוץ לישראל. הוא המליץ לפעילים להפעיל לחץ לחרם בינלאומי שרק הוא יוכל להשפיע על ישראל, כפי שקרה בדרום אפריקה: "אתם ראש החץ שאומר לעולם שהכיבוש הוא בלתי נסבל לנו ובלתי נסבל להם. זה בלתי נסבל לשני העמים, ואז ברגע שתהיה הכרה שזה בלתי נסבל יתחילו להתגלגל דברים". עוד המליץ ליאל לפעול להחלטה של מועצת הביטחון שפלסטין היא מדינה חברה, מה שיהפוך את ישראל לכובשת של מדינה חברה באו"ם. כן הציע ליזום חרם ספורטיבי נגד ישראל. בתגובה לפרסומים אמר ליאל שהוא מתנגד לחרם על ישראל[11].

ליאל חבר בהנהלת עמותת סיכוי, עמותת עיר עמים[12] ובמועצה הציבורית של בצלם[13]. ליאל הוא חבר הנהלת מרצ . בדצמבר 2019 ליאל החל לקדם "חזית למאבק דמוקרטי ואלקטורלי משותף" של מרצ עם הרשימה הערבית המאוחדת לכנסת .[14]

מ-2008 עד 2013 שימש כחבר מועצת מבשרת ציון מטעם סיעת "מבשרת ברמה אחרת". כמו כן שימש יו"ר מועדון הכדורגל הפועל אבו גוש/מבשרת ציון[15].

בנוגע ליחסה של מדינת ישראל למאסרו של יונתן פולארד אמר ליאל: "גם כשהייתי מנכ"ל משרד החוץ אני לא זוכר פעם אחת שעניין פולארד עלה. לא היה דיון אחד ברמת מנכ"ל שדיברנו על זה."[16]

ליאל נשוי לרחל ליאל, מנכ"לית לשעבר הסניף בישראל של "הקרן החדשה לישראל", ואב לשלושה. בתו הצעירה, דפנה ליאל, היא כתבת הכנסת של חברת החדשות של ערוץ 2.