אדמת | היסטוריה
English: Rubella

היסטוריה

גילוי המחלה

האדמת תוארה לראשונה באמצע המאה ה-18. פרדריך הופמן נתן תיאור קליני ראשון של אדמת ב-1740, אותו תיאור אושר על ידי דה-ברגן (De Bergen) ואורלוב (Orlow) ב-1752. ב-1814, שיער ג'ורג' דה מאטון (George de Maton) שמדובר במחלה נפרדת מחצבת ומשנית (מחלות חום אחרות אשר גם הן תפרחת). כל הרופאים הללו היו גרמנים, ולכן מכונה מחלה זו במקומות רבים בשם "חצבת גרמנית".

מאחר שארבעת הרופאים האלה היו גרמנים, נודעה המחלה בשם "Rötheln" (משמה בגרמנית - "Röteln"). מנתח צבאי אנגלי בשם הנרי ויל (Henry Veale) תיאר התפרצות של המחלה בהודו. ב-1866 הוא טבע את השם האנגלי “Rubella” על פי הלטינית - "אדום קטן". מכאן השם העברי "אדמת".

בשנת 1914 הוברר במחקרים שבוצעו במוחות של קופים כי מחלה זו מועברת על ידי נגיף, ורק בשנת 1938 נמצאה ההוכחה כי נגיף זה פוגע גם באדם, הנגיף עצמו זוהה ובודד לראשונה בשנת 1962.

רישומי התפשטות המחלה

בעבר התאפיינה המחלה במגיפות שהתפרצו כל 5–9 שנים. למשל, בשנים 19641965 נרשמו בארצות הברית 12.5 מיליון מקרי אדמת. בישראל בשנות ה-70 הייתה המחלה אחת המחלות הוויראליות הנפוצות ביותר ובשנת 1972 הגיע היקף המקרים לשיא של 30,000 חולים, כלומר 548 חולים על כל 100,000 תושבים. עקב כך הוחל בשנת 1973 לחסן את כל הבנות שהגיעו לגיל 12, כתוצאה מכך ירד היקף המקרים בשנה שלאחר מכן ל-31 חולים על כל 100,000 תושבים. בשנת 1978 התפרצה המחלה שוב, בשיא אדיר של 500,000 חולים, כלומר 960 חולים לכל 100,000 תושבים. מאז חלה ירידה ניכרת בהיקף המקרים והממוצע היה 23 חולים על כל 100,000 תושבים. בשנת 1988 שונתה מדיניות החיסונים וחיסון זה ניתן לכל ילד שהגיע לגיל 15 חודשים. בעקבות התפרצות נוספת בשנים שלאחר מכן, שונה שוב בשנת 1994 לוח החיסונים והוחלט לחסן כל ילד פעמיים, בגיל 12 חודשים ובגיל 6 שנים, מאז השינוי ירד היקף המקרים מאוד, עד לחולה אחד על כל מיליון תושבים, כלומר כ-5 חולים בשנה בישראל[1].

באפריל 2015 הכריז ארגון הבריאות העולמי שאמריקה נקייה מאדמת.[2]