שפה רשמית

שפה רשמית היא שפה שמוכרזת ככזו על ידי מדינה או כל טריטוריה אחרת בעלת סמכויות שיפוטיות בצורה חוקתית.

בכל מדינה בעולם קיימת שפה רשמית אחת לפחות, המוכרת על ידי גופים מטעם מדינה זו, אשר אמונים ומפקחים על היותה "רשמית". בישראל, למשל, זוהי "האקדמיה ללשון העברית". שפה זו עשויה להיות מוכרת כשפה רשמית גם על ידי מדינות אחרות ו/או על ידי האומות המאוחדות. עם זאת, במדינות מסוימות בעולם דוברים יותר משפה אחת. השפות האחרות יכולות להיות מוכרות כרשמיות גם כן, או לא מוכרות- אך דְבוּרוֹת בפיהם של תושבי המדינה דה פקטו. דוגמה למדינה כזו היא ישראל: השפה הרשמית בה היא עברית, ומעמד מיוחד לערבית. אולם, קיימות בה אוכלוסיות הדוברות גם אנגלית, רוסית, צרפתית, אמהרית, יידיש ושפות רבות נוספות.

בדרך כלל, שפה רשמית של מדינה היא השפה המשמשת את מוסדות השלטון (כמו: הפרלמנט (הכנסת), בתי המשפט, מוסדות השלטון). שפות רשמיות במדינה או טריטוריה כלשהי אינן מייצגות בהכרח את השפות שבהן עושים שימוש רוב או אפילו חלק מתושבי המקום, אלא מתייחסות רק לשפות שבהן משתמש ופועל הממשל המקומי. לעיתים קרובות, קביעת שפה או שפות כרשמיות (או ההחלטה לקבוע שלא יהיו כלל שפות רשמיות) היא עניין שנתון במחלוקת.[1]