רודולף קרנפ
English: Rudolf Carnap

חייו

קרנפ נולד ב רונסדורף ולמד בגימנסיה בברמן ובאוניברסיטת פרייבורג. לימודיו באוניברסיטה כללו פיזיקה, מתמטיקה ופילוסופיה תחת ברונו באוך. בתחילת לימודיו היוותה הפיזיקה את מוקד התעניינותו, בפרט תפיסת המרחב הקאנטיאנית. כמו כן למד מספר קורסים אצל גוטלוב פרגה שעסקו במערכות לוגיות וביישומן במתמטיקה. לימודיו הופסקו במהלך מלחמת העולם הראשונה בה שירת בחזית עד ל-1917, אז הועבר לברלין. בברלין למד את תורת היחסות. באותה תקופה היה אלברט איינשטיין מרצה באוניברסיטת ברלין. בפרק זמן זה אף החל להתעניין בסוציאליזם. לאחר המלחמה חזר קרנפ ללימודיו וכתב את עבודת המחקר שלו, "Der Raum" (המרחב), שעסקה בתאוריית מרחב-זמן. בעקבות קבלת התזה שלו ב-1922 המשיך קרנפ לעסוק בפיזיקה מנקודת מבט פילוסופית, שלימים תיקרא פוזיטיביזם לוגי. בין 1924 ל-1925 השתתף בסמינר אותו הנחה אדמונד הוסרל.

ב-1926 עבר לווינה לצורך לימוד באוניברסיטת וינה. שם השתתף, ובהמשך הפך לחבר בולט, בחוג הווינאי, קבוצת אינטלקטואלים שהושפעה רבות מהפילוסופיה של ויטגנשטיין, הונהגה על ידי מוריץ שליק וכללה את הנס האן, פרידריך וייסמן, אוטו נוירת, קורט גדל. בדיוניה נכחו לעיתים גם אלפרד ג'ולס אייר, קרל המפל ואחרים. ב-1929 חיבר יחד עם נוירת והאן את "תפיסת העולם המדעית" - מניפסט החוג הווינאי. ב-1928 פרסם קרנפ את: Der logische Aufbau der Welt (המבנה הלוגי של העולם) בו הציג גרסה פורמלית לאמפיריציזם, והגדיר מחדש מושגים בשפה פנומנליסטית, תוך התבססות על הניסיון. ב-1929 פרסם מדריך לוגי מתמטי, "Abriss der Logistik". ב-1930 ייסדו קרנפ ורייכנבאך את כתב העת הפילוסופי "Erkenntnis". ב-1931 מונה לפרופסור לפילוסופיה של הטבע באוניברסיטת קארל בפראג שם פעל עד ל-1935. בשנה זו, בעקבות השפעות עליית אדולף היטלר ב-1933, היגר לארצות הברית, בסיוע עמיתו וידידו, וילארד ואן אורמאן קוויין.

מונה לפרופסור באוניברסיטת שיקגו ב-1936 שם נשאר עד ל-1952. בשיקגו החל לעסוק בסמנטיקה וחיבר במהלך שנות הארבעים שלושה ספרים בנושא. הוא לימד תקופה קצרה באוניברסיטת פרינסטון ובאוניברסיטת הרווארד לפני שהתמנה לפרופסור באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ב-1954. הוא חזר לעבודתו בנושא ידע מדעי, והתרכז באבחנה בין טענות אנליטיות ו סינתטיות וב עקרון האימות.

בגיל ארבע עשרה למד קרנפ אספרנטו, בהמשך ביקר בקונגרס האספרנטו העולמי והשתמש בשפה זו בנסיעותיו. באוטוביוגרפיה שלו מ-1963 הביע חיבתו לשפה זו.