קולנוע ישראלי

הכניסה לסינמטק ירושלים (2009), בזמן פסטיבל הקולנוע בירושלים, פסטיבל קולנוע בינלאומי והאירוע החשוב והמרכזי בישראל ליוצרי קולנוע ושוחריו.

הקולנוע הישראלי הוא תיאור כולל ליצירה הקולנועית במדינת ישראל, החל מימי טרום הקמתה ועד ימים אלו. תחילתו בסרטי תעמולה של המפעל הציוני אשר החל באותה עת בארץ ישראל, והמשכו ביצירות הקולנוע השונות אשר צולמו והופקו לאחר הקמת המדינה. במהלך הזמן, עבר הקולנוע הישראלי תמורות ותהפוכות בתכנים, בסוגות ובאיכות ההפקה.

בראשיתו, הקולנוע הישראלי היה חלק מבניית האומה החדשה בארץ על ידי ביסוס של מיתוסים לאומיים וזיכרון קולקטיבי משותף, עם התפתחותו ובהתאם לאירועים שונים אשר התרחשו במדינה עם השנים, גם הקולנוע שינה את אופיו. לאורך השנים, ניתן להצביע על נושאים אופייניים שחוזרים ועולים בסרטי הקולנוע הישראלי - יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, מלחמה ושלום וגבריות ונשיות. במשך הזמן גבר הגיוון של יוצרי הקולנוע השונים ואוכלוסיות ישראליות חדשות, שהיו ממודרות בעבר מהקולנוע בישראל, נכנסו לתחום הבימוי וההפקה.

במרביתו, השפה הדומיננטית בסרטי הקולנוע הישראלי היא עברית. על כן, השוק המקומי הוא קטן מאוד, ומעטים הסרטים הישראליים שמגיעים כיום לרווחיות, הפקות רבות נסמכות על תרומות וקרנות קולנוע שונות. במקביל לכך, סרטים רבים של הקולנוע הישראלי זכו להוקרה והערכה ברחבי העולם[1], זכו בפרסים בפסטיבלי קולנוע בעולם והיו מועמדים לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

תוכן עניינים