קהילות שו"ם

קהילות שו"ם (או: שו"מ) הוא כינוי מקובל לקהילות היהודיות בערים שפירא, וורמייזא ומגנצא שעל גדות נהר הריין. הקשר בין שלוש הקהילות התבטא, בין השאר, בתקנות קהילתיות משותפות שנקראו על שמן: תקנות שו"ם. קהילות אלה נפגעו פגיעה קשה בגזירות תתנ"ו כתוצאה ממסעי הצלב.

הקשר בין הקהילות וכריכתן יחד החל באופן רשמי במאה ה-12, למרות שקשרים ביניהן היו קיימים עוד קודם לכן. קשר זה נמשך באופן מעשי או סמלי עד חורבן הקהילות בשואה.

יסוד הקהילות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות גרמניה

ההתיישבות היהודית באזור נהר הריין היא ללא ספק מהוותיקות ביותר של יהדות אשכנז. ממצאים ארכאולוגיים ומסמכים היסטוריים מעידים על התיישבות יהודית באזור עוד משלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים.[1] יחד עם זאת, הנחת המוצא המחקרית היא כי קהילות חבל הריין (ובראשן קהילות שו"ם) התייסדו, או לכל הפחות קיבלו חיזוק של ממש, עם הגעת משפחת קלונימוס מרומא למגנצא והקמת ישיבה בעיר בסביבות המאה ה-10.[2]

במאה ה-11 היו כבר שלוש הערים למרכזים יהודיים בעלי השפעה רבה: רבינו גרשום "מאור הגולה" פעל במגנצא בראשית המאה ה-10, לצד רבי שמעון הגדול. תלמידי-חכמים אלו לא פעלו בחלל ריק, וקדמו להם רבנים, כדוגמת רבי יהודה הכהן ליאונטין הזקן ורבי משולם בן קלונימוס, אולם לדמויות אלו השפעה רבה החורגת מגבולות העיר.

לאחריהם התפתחו ישיבות שבראשן עמדו תלמידיו וחכמים אחרים: ישיבת חכמי לותיר בראשות רבי אליעזר הגדול בן יצחק במגנצא, ישיבתו של רבי יעקב בן יקר ורבי יצחק הלוי בוורמיזא וישיבתו של רבי אליקים בן משולם בשפירא. חשיבות שלוש הערים לא הייתה שווה, ומגנצא הייתה החשובה מבין שלושתן.

הקיסר היינריך הרביעי העניק לקהילות חבל הריין כתבי הגנה שונים. בין השאר קבע היינריך בכתבי ההגנה שלו כי יהודי הערים יהיו פטורים ממכס וכי הקהילות יעמידו בראש כל אחת מהן "בישוף", שייבחר על ידי הקהילה.