פסק דין פלסי נגד פרגוסון

פלסי נגד פרגוסון
(Plessy v. Ferguson)
Seal of the United States Supreme Court.svg
בית המשפט העליון של ארצות הברית
טענות נשמעו ב-13 באפריל 1896
החלטה: 18 במאי 1896
שם מלא של המקרההומר א. פלסי נגד ג'ון ה. פרגוסון
Homer A. Plessy v. John H. Ferguson
מראה מקום16 S. Ct. 1138; 41 L. Ed. 256; 1896 U.S. LEXIS 3390
החלטת בית המשפט העליון
פסק הדין קובע כי מדיניות "נפרד אך שווה" היא חוקתית
המותב
נשיא בית המשפט העליון: מלוויל פולר
חברי המותב: סטפן פילד, ג'ון מרשל הרלאן, הורייס גריי, דייוויד ברואר, הנרי בילינגס בראון, ג'ורג' שיראס, אדווארד דאגלס וויט, רופוס ווילהר פקהאם.
דעות בפסק הדין
דעת רוב: בראון
מצטרפים לדעת הרוב: גריי, פולר, פילד, שיראס, וויט, פקהאם
דעת מיעוט: הרלאן
לא השתתף: ברואר
נהפך על ידי
פסק דין בראון נגד מועצת החינוך

פסק דין פלסי נגד פרגוסוןאנגלית: Plessy v. Ferguson; מראה מקום: (1896) ‎163 U.S. 537) היה פסק של בית המשפט העליון הפדרלי בארצות הברית, אשר קבע דה יורה כי הפרדה על רקע גזעי, גם במקומות ציבוריים כמו תחבורה ציבורית, היא חוקתית, תחת הדוקטרינה "נפרד אך שווה".

ההחלטה התקבלה ברוב של 7 שופטים נגד שופט אחד שהתנגד. השופט הנרי בילינגס בראון כתב את החלק בפסק הדין שביטא את דעת הרוב, והשופט ג'ון מארשל הארלן כתב את החלק בפסק הדין שביטא את דעת המיעוט.

דוקטרינת "נפרד אך שווה", נשארה דוקטרינה מקובלת בחוקי ארצות הברית, עד אשר בוטלה ב-1954 בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך.

רקע

לפני מלחמת האזרחים האמריקנית, בית המשפט העליון הגן על מוסד העבדות, למשל בפסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד. בשנים שאחרי תום מלחמת האזרחים, חוקת ארצות הברית תוקנה כדי למנוע את העבדות (התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית) ולהבטיח שוויון זכויות לשחורים במדינותיהם (התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית). מדינות הדרום אשר נאלצו להסכים לתיקונים אלו לחוקה תחת לחצים של מדינות הצפון, הקימו, בעיקר בשלושת העשורים האחרונים של המאה ה-19, מערכת מסועפת של אפליה גזעית חוקית שנועדה למנוע מהאזרחים השחורים, ששוחררו ממוסד העבדות בעקבות המלחמה, לקחת חלק משמעותי במדינות.