פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד

דרד סקוט נגד סנדפורד
(Scott v. Sandford)
Seal of the United States Supreme Court.svg
בית המשפט העליון של ארצות הברית
טענות נשמעו ב-פברואר 1854
החלטה: 5 במרץ 1857
שם מלא של המקרהדרד סקוט נגד ג'ון פ. א. סנדפורד
Dred Scott v. John F. A. Sandford
מראה מקום‎60 U.S. (19 How.) 393; 15 L. Ed. 691; 1856 U.S. LEXIS 472
ערכאות נמוכותפסק הדין של בית המשפט המחוזי במחוז מיזורי בו זכה המבקש
החלטת בית המשפט העליון
פסק הדין קובע כי שחורים, בין אם הם עבדים ובין אם הם משוחררים, אינם יכולים להפוך לאזרחי ארצות הברית, ואינם מהווים אישיות משפטית ולכן אינם יכולים להגיש תביעה. המבקש לא הפך לאדם חופשי לאחר שהגיע לטריטוריה פדרלית בה העבדות אינה חוקית, שכן זה יפגע בזכות הקניין של הבעלים של העבד. פסק הדין של בית המשפט המחוזי של מיזורי נהפך ומבוטל בשל חוסר סמכות מקומית.
המותב
נשיא בית המשפט העליון: רוג'ר טוני
חברי המותב: ג'ון מק'לין, ג'יימס מור ויין, ג'ון קאטרון, פטר ויויאן דניאל, סמואל נלסון, רוברט ס. גרייר, בנג'מין ר. קרטיס, ג'ון א. קמפבל.
דעות בפסק הדין
דעת רוב: טוני
מצטרפים לדעת הרוב: ויין, גייר, דניאל, קמפבל, קרטון (כל אחד כתב פסק דין מסכים נפרד)
תקדימים שעליהם הסתמכה ההחלטה
התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית; פשרת מיזורי
נהפך על ידי
התיקונים ה-13 וה-14 לחוקת ארצות הברית

פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורדאנגלית: Dred Scott v. Sandford;‏[1] מראה מקום: 60 U.S. (19 How.) 393) הוא פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 1857, שהיווה מקרה ראשון, מאז פסק דין מרבורי נגד מדיסון,[2] שניתן 54 שנים קודם לכן, שבו ביטל בית משפט זה חוק של הקונגרס.

דרד סקוט היה עבד אמריקני, שנקנה על ידי אדם במדינת אילינוי ונלקח על ידי אדונו לטריטוריה החופשית מעבדות מינסוטה ואחר כך למיזורי, שבה העבדות הייתה חוקית. לאחר מות אדונו פנה סקוט לבית המשפט וביקש שיכירו בו כאדם חופשי. בית המשפט במיזורי קבע כי הוא אדם חופשי, אולם בית המשפט העליון של מיזורי קבע כי הוא עבד והחזיר את הנושא לערכאה נמוכה יותר. במקביל פנה סקוט לבית משפט פדרלי, אך בו הפסיד במשפט. הוא ערער לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שקבע כי אין לו זכות עמידה בפני בית המשפט.

פסק הדין, שנכתב בידי נשיא בית המשפט העליון רוג'ר טוני, נתן מספר קביעות שהשפעתן נרחבת לכל הקהילה האפרו- אמריקנית:

  1. זכות העמידה - טענה מיקדמית במשפט היא, שלסקוט, כעבד שחור, אין זכות לעתור לבתי המשפט. בית המשפט העליון קיבל את טענה ומצא כי לשחורים שאבותיהם יובאו לארצות הברית כעבדים, בין אם הם עבדים ובין אם חופשיים, אין זכויות אדם מהיותם "בני מדרג נמוך יותר מבני האדם" ועל כן לעולם אינם יכולים להפוך לאזרחי ארצות הברית.
  2. זכאות לחירות על סמך שהייה באזור חופשי מעבדות - סקוט תבע את חירותו על סמך עובדת הימצאותו כארבע שנים בשטחים חופשיים. בית המשפט קבע כי עבד כפוף לחוק הנהוג במדינת אדונו ולא לחוקי המדינה בה הוא שוהה.
  3. עבדות בטריטוריות המערביות - פשרת מיזורי, שהייתה חוק שהתקבל בקונגרס ב-1820 כפשרה בין מצדדי העבדות ומתנגדיה הגבילה את העבדות למדינות הדרום. בית המשפט, למרות שלא נדרש להחליט בסוגיה, פסק שאין תוקף לחקיקה האוסרת את העבדות בטריטוריות הפדרליות שהיו אז במערב ארצות הברית, מאחר שהיא מפרה את התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית הגורס כי אין לגזול מאדם את רכושו.

פסק דין זה נחשב לאחד הגורמים שזרזו את פרוץ מלחמת האזרחים של ארצות הברית ואת יצירת התיקונים ה-13, ה-14, וה-15 לחוקת ארצות הברית, שהעניקו, בין השאר, זכויות אדם לשחורים בארצות הברית. התיקון ה-14 נחשב לאבן דרך בשאלת החלת סעיפי מגילת הזכויות האמריקנית לא רק על הממשל הפדרלי אלא גם על המדינות עצמן.