P christ2.png

הנצרות היא אחת משלוש הדתות המונותאיסטיות המרכזיות, והדת בעלת מספר המאמינים הגדול בעולם.

הדת הנוצרית נוסדה בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה, והתבססה על דמותו של ישו. במהלך ארבע המאות הראשונות לספירה, ובמיוחד אחרי הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית במאה הרביעית לספירה, הפכה הנצרות לדת הדומיננטית באירופה ובעולם המערבי. במהלך התקופה הקולוניאלית (מסוף ימי הביניים ועד אמצע המאה ה-20) התפשטה הנצרות למקומות היישוב בהן הוקמו קולוניות אירופיות, וכיום רוב הנוצרים אינם תושבי העולם המערבי. מספר הנוצרים נאמד כיום 2.1 מיליארד מאמינים. בדומה לדתות נוספות, מעבר לאמונה הדתית, הנצרות היא גם כלי שלטוני, ובתקופות שונות אף שימשה להגדרה ריבונית. המבנה ההיררכי בנצרות מדגיש ביתר שאת את השימוש בדת ככלי שלטוני מעבר לאמונה דתית. במהלך השנים התפלגו הנוצרים לפלגים שונים על רקע ויכוחים בעניין עיקרי האמונה, אופיו והרכבו של הממסד הדתי הנוצרי, וכן בעניין מנהגים ודרכי פולחן.

שער לפורטל נצרות.png


פאולוס, שמקובל להחשיבו כמיסיונר הנוצרי הראשון

ההיסטוריה של המיסיון הנוצרי משתרעת על תקופה בת כאלפיים שנה, מצליבת ישו ועד ימינו, שבה פעל המיסיון הנוצרי להפצת הנצרות. בראשיתה הייתה הנצרות כת, אחת מבין כמה כתות יהודיות בתקופת הבית השני, וכתוצאה מפעולות הפצת דת נמרצות, הפכה לדת חובקת עולם. בתחילת המאה ה-21 משתייך כשליש מאוכלוסיית העולם לאחד מן הזרמים של הדת הנוצרית. הנוצרים מהווים את הקהילייה הדתית הנרחבת והמגוונת ביותר שלה כנסיות בכל אומה בעולם. סימן לדינמיות של הדת הנוצרית היא מעבר המרכז הדמוגרפי של הנצרות ממדינות המערב לאמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואזור האוקיינוס השקט, שם חיים למעלה ממחצית הנוצרים בעולם. הנצרות, ככנסייה האוניברסלית האמיתית הראשונה מייצגת תופעה בהיסטוריה של הדתות, שאת הצלחתה יש לייחס בראש ובראשונה למיסיון.


‏‏

9station.jpg
כנסיית המלכה הלנה בירושלים, היא כנסייה קופטית, השוכנת בסמוך לתחנה התשיעית בויה דולורוזה. לפי המסורת, במקום זה מעד ישו בפעם השלישית, אם כי הדבר אינו מוזכר בברית החדשה.



Mary's tomb PA180055.JPG

קבר מרים, אם ישו, שוכן בתחתית גרם מדרגות ענק, בקריפטה גדולה של כנסייה צלבנית בעומקו של נחל קדרון, ונחשב לאחד האתרים הקדושים ביותר לעולם הקתולי. המיקום הבעייתי מבחינה טופוגרפית מביא לכך שמדי כמה שנים מוצף המקום במים בגובה של כמה מטרים עקב שיטפונות בנחל, ומסכן את חיי הנזירים. בשל כך מכנים הירושלמים את הכנסייה בבדיחות בשם "מריה שנורקליה".


"סולם הסטטוס קוו" בכנסיית הקבר - מסמליו המוכרים של המצב

סטטוס קוו הוא הכינוי המקובל להסדרי החזקה והשימוש במקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל, אשר נקבעו ב"הצהרת הסטטוס קוו" בשנים 1852 ו-1856, תוך אימוץ המצב בשטח מאז שנת 1757. ההסדר הוא תולדה של תהליכים ותהפוכות היסטוריים, והוא קשור במידה רבה לעושרן ולכוחן של העדות הנוצריות בארץ, כמו גם להיקף נוכחותן בה מבחינה מספר מאמיניהן. מקור שמו של ההסדר במונח הלטיני "סטטוס קוו" (Status quo), שמשמעותו "המצב הקיים".

הסדר הסטטוס קוו קובע בפירוט רב את הבעלות והחזקה של העדות הנוצריות השונות באתרים בהם הוא חל, מפרט את זכויות הפולחן והתפילה של כל אחת מהן, וכן את הזכויות העומדות למי מהן לנקותם ולתחזקם. עוד קובע ההסדר את זכויותיהם של העדות הנוצריות השונות באתרים הנמצאים בחזקת עדה אחרת, את הדין החל באזורים הנתונים לחזקה משותפת, וכללים נוספים רבים הנוגעים לאתרים הקדושים ולניהולם היום-יומי.

הסדר הסטטוס קוו מתייחס כיום לכנסיית הקבר, כולל דיר אל סולטאן, לקבר מרים ולכנסיית העלייה, שלושתם בירושלים, וכן לכנסיית המולד בבית לחם. במקור התייחס ההסדר גם לכותל המערבי ולקבר רחל, אך בתהליך שהחל בשנת 1967 שוב אינו חל בהם


‏‏
הדרשה על ההר

"אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים כִּי־הֵם יְנֻחָמוּ׃ אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים כִּי־הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ׃ אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לַצְּדָקָה כִּי־הֵם יִשְׂבָּעוּ׃ אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים כִּי־הֵם יְרֻחָמוּ׃ אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב כִּי־הֵם יֶחֱזוּ אֶת־הָאֱלֹהִים׃ אַשְׁרֵי רֹדְפֵי שָׁלוֹם כִּי־בְנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵא לָהֶם׃ אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצְּדָקָה כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָׁמָיִם".

"פסוקי אשרי" הם הפסוקים הפותחים את הדרשה על ההר, הנקראת כך משום שלפי המסופר נשא אותה ישו בפני מאמיניו על ההר. הדרשה על ההר היא חלק מרכזי בבשורה על-פי מתי, ובנצרות בכלל, שכן היא מכילה עקרונות רבים שהנצרות מושתתת עליהם, ורבים מהפסוקים בה הפכו לפתגמים ולדימויים מפורסמים, כמו הדימוי על "הטיית הלחי השנייה" והביטוי "מלח הארץ". הדרשה היא אחד המקורות הראשונים לתורת האי-אלימות המודרנית. ההר עליו נשא ישו את הדרשה קרוי בנצרות "הר האושר" לזכר המילה "אַשְרֵי" המתחילה את שמונת הפסוקים הראשונים של הדרשה. המסורת הנוצרית המקובלת מזהה את הר האושר עם הר נחום מצפון לים כנרת, אך יש פרוטסטנטים המזהים את הר האושר עם קרני חיטין.‏

Konrad3aLudvik7nakrvyprave.jpg
Eugène Ferdinand Victor Delacroix 012.jpg
Aron von Kangeq- Missionar.jpg
John Paul II George W. Bush July 2001.jpg


טוען את הלשוניות...


טוען את הלשוניות...

הברית הישנה

חמשת החומשים:

ספרות ההיסטוריה:

ספרות החכמה:

נביאים גדולים:

נביאים קטנים:

ספרים ברקע ירוק - חלק מכתבי הקודש לפי הקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אולם אינם חלק מכתבי הקודש בקאנון הפרוטסטנטי. ספרים ברקע סגול - מצויים רק בקאנון האורתודוקסי
1
100%
#AAAAAA
#FFF8DC
טוען את הלשוניות...
1
100%
#AAAAAA
#FFF8DC
‏‏
Mathis Gothart Grünewald 044 cropped.jpg

"תחיית ישו" (1512-1516), פרט מ"מזבח אייזנהיים" מאת מתיאס גרינוואלד

‏‏
יוסף הרמתי

יוסף הרמתי מוזכר בברית החדשה כבעל חלקת הקבר בו נקבר ישו לאחר צליבתו. יוסף היה תושב רמתיים ועל פי המסופר בבשורות, היה חבר הסנהדרין. הוא האמין בישו, ולאחר מותו ביקש את גופתו מפונטיוס פילאטוס. יוסף רכש את התכריכים והוריד את גופת ישו מהצלב בגולגותא; ולאחר מכן קבר אותו בנוכחות מרים המיגדלית, מרים, אם ישו ומספר נשים נוספות, בקבר שייעד יוסף לעצמו. מאז המאה השנייה רווחו אגדות רבות שנקשרו בדמותו של יוסף. אחת העיקריות שבהן, ייחסה לו את הבאת הנצרות אל האיים הבריטיים, ובמהלך המאה ה-12 הוא קושר עם אגדות המלך ארתור. עוד נזכר יוסף הרמתי כשומר הראשון של הגביע הקדוש.




רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום: קצרמרים להרחבה - ערכים מבוקשים.