פולמוס קיטוס

פולמוס קיטוס היה התנגשות בין הכוח הרומאי בפרובינקיית יהודה ובין יהודים בסביבות השנים 115–117 במקביל למרד התפוצות.

המקורות אודות האירועים מועטים ועמומים. המשנה מזכירה תקנות אבלות שגזרו בעקבות "פולמוס של קיטם"[1] שאותו היא מאזכרת בין פולמוס של אספסינוס (המרד הגדול) ו"פולמוס אחרון" (מרד בר כוכבא), אכן אינה מציינת פרטים אודות האירוע.

בסדר עולם רבה נכתב "מפולמוס של אספסינוס ועד פולמוס של קיטוס נ"ב שנה, ומפולמוס של קיטוס עד מלחמת בן כוזיבא י"ו שנה." [2]. על פי כרוניקה זו האירוע התרחש באמצע העשור השני או בתחילת העשור השלישי של המאה השנייה.

ההיסטוריה אוגוסטה מציינת שבתקופת אדריאנוס "פרקו עול אותן אומות אשר טראיאנוס בעבר הכניע", בין היתר בארץ ישראל, בה "ניעורו הלכי רוח מרדניים".[3] בנוסף, קיימת עדות אפיגרפית על כך שהתנהלה לחימה בארץ ישראל בשנים הללו.[4]

מכיוון שהאירוע לא הותיר את רישומו בהיסטוריה, יש הסכמה בקרב החוקרים שהיקפו היה קטן יחסית.[5]

לא ידוע על סדר המאורעות המדויק. יודעים שבשנת 116 נשלחה וקסיליה של הלגיון השלישי קירנאיקה לירושלים למטרות תמיכה בלגיון העשירי פרטנסיס. בשנת 117 מינה הקיסר טראיאנוס את לוסיוס קווייטוס, שדיכא את המרידות במסופוטמיה, למושל יהודה והוסיף לגיון שני למצבת כוח האדם הרומאי בפרובינקיה (ככל הנראה היה זה הלגיון השני טראיאנה) ויש להניח שקווייטוס קיבל את מינויו כדי לדכא תסיסה ביהודה . דבר זה הפך את יהודה לפרובינקיה פרוקונסולרית (כלומר פרובינקיה שנציבה היה קונסול לשעבר) וזה מדגים את הרצינות שהרומאים התייחסו לאיום והחשש שלהם מרידות יהודיות.[6]

היקף ההתנגשות, מקומה הגורמים לה ותוצאותיה, וכן הקשר שלה למרד התפוצות אינם ידועים[7].

יש המזהים[דרוש מקור] את לוליאנוס ופפוס כמנהיגי המרד, מכיוון שמסופר עליהם בתלמוד שנהרגו על ידי טראיאנוס.[8] שם מסופר ש"נהרגו שמעיה ואחיה אחיו" ויש המשערים שאלה הם השמות העבריים של לוליאנוס ופפוס. על-פי מגילת תענית הם הוצאו להורג בי"ב באדר. יש הסבורים שלמרד זה רומז התלמוד בסיפורו על "הר המלך".[9]

המשנה מדברת על פולמוס קיטוס אשר בעקבותיו גזרו חכמים כי הכלות בחתונתן לא ישימו עטרות בראשן לאות אבל, ושאדם לא ילמד את בנו יוונית[10].