עריצות הרוב

  • gnome-edit-clear.svg
    ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נדרשת הסרה או תמצות של הציטוטים הרבים.
    אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

    עריצות הרוב היא מונח במדע המדינה המתייחס למצב אפשרי במערכות דמוקרטיות, בו הרוב כופה את דעתו על המיעוט באופן דומה לעריץ הכופה את רצונו על נתיניו. על אף שהחלטות אלו מתקבלות בהליך דמוקרטי, בו ניתנת גם למיעוט האפשרות להצביע ולהביע את דעתו, הרי שהתוצאה הסופית, כפיית דעת הרוב על המיעוט ושלילת חירותו של המיעוט, אינה שונה מהכרעה המתקבלת על פי דעתו של עריץ יחיד. מצב זה מוזכר בכתבים רבים של הוגים ליברלים במדע המדינה, ובהם מצוין כי משטר תקין כולל הכרה בזכויות המיעוט והגנה עליהם.

    בעיה זו קיימת בכל משטר דמוקרטי בו קיימת בכל הכרעה דעת רוב ודעת מיעוט. השאלה באיזה תחומים יכול הרוב לכפות את דעתו על המיעוט היא עניינם של מכשירים חוקתיים שנועדו להקטין את בעיית עריצות הרוב, ולהגביל את ההכרעות המתקבלות במשטר דמוקרטי לתחומים בהם ההכרעה יכולה להראות כלגיטימית גם מצד אלו שלא תמכו בה. מכשירים מסוג זה הם חוקה המבטיחה את זכויות האדם, והסדרים מוסדיים המבטיחים גם למיעוט ביטוי במוסדות השלטון.

    כבר בשנת 1787 הביע אלכסנדר המילטון חששות בוועידת החוקה מפני ממשל שידאג רק למקורבים אליו ויתעלם משאר האוכלוסייה. זו הייתה אחת הסיבות לאימוץ שיטת חבר האלקטורים בבחירות בארצות הברית, או במילותיו של המילטון "כדי לוודא שתפקיד הנשיא לעולם לא יהיה בידיו של אדם שאינו באופן מובהק בעל הכישורים הנדרשים." גם כתבי הפדרליסט מאותה תקופה כוללים התייחסות לנושא זה. המונח "עריצות הרוב" מיוחס לג'ון סטיוארט מיל בספרו "על החירות" (1859) ולאלכסיס דה טוקוויל, בספרו "הדמוקרטיה באמריקה" (1835; 1840).

    מחקרים במדע המדינה זיהו שני תרחישים נפוצים של עריצות הרוב המערערים את יסודות הדמוקרטיה:

    • ריכוזיות כלכלית, מצב שבו במדינה גדולה מתקבלות החלטות הפוגעות באזורים המרוחקים ממוקדי השלטון. החלטות כאלה פוגעות בעיקרון הסובסידיאריות ונחשבות למקרה של עריצות הרוב. הדרך להימנע מהחלטות מסוג זה היא האצלת סמכויות לשלטון המקומי באזורים המרוחקים, או קבלת החלטת ברוב מיוחס.
    • קבלת החלטות המבטלת זכויות אדם, או הכרעת רוב השוללת מהמיעוט ייצוג במוסדות השלטון. מצבים אלה הוכללו על ידי אלכסיס דה טוקוויל כך: "החלטה שאיננה צודקת ואיננה טובה, אלא מתבססת רק על ספירת קולות." לשם הימנעות מכך ניתן להיעזר ביועצים טכניים, בנציגי ציבור ובמנגנונים דומים לפני ההצבעה על החלטה, ובהעמדתה לביקורת שיפוטית לאחר ההצבעה.

    אחד הכלים המרכזיים למניעת עריצות הרוב היא חוקה, בה מוגדרים כללים המגבילים את סמכויות הרשות המחוקקת ומגדירים כללים להפרדת רשויות ולביקורת שיפוטית.

  • תולדות המושג
  • נקודות מבט
  • קנדה: דוגמאות למקרים משפטיים הנוגעים לעריצות הרוב
  • בישראל
  • הערות שוליים

Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נדרשת הסרה או תמצות של הציטוטים הרבים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

עריצות הרוב היא מונח במדע המדינה המתייחס למצב אפשרי במערכות דמוקרטיות, בו הרוב כופה את דעתו על המיעוט באופן דומה לעריץ הכופה את רצונו על נתיניו. על אף שהחלטות אלו מתקבלות בהליך דמוקרטי, בו ניתנת גם למיעוט האפשרות להצביע ולהביע את דעתו, הרי שהתוצאה הסופית, כפיית דעת הרוב על המיעוט ושלילת חירותו של המיעוט, אינה שונה מהכרעה המתקבלת על פי דעתו של עריץ יחיד. מצב זה מוזכר בכתבים רבים של הוגים ליברלים במדע המדינה, ובהם מצוין כי משטר תקין כולל הכרה בזכויות המיעוט והגנה עליהם.

בעיה זו קיימת בכל משטר דמוקרטי בו קיימת בכל הכרעה דעת רוב ודעת מיעוט. השאלה באיזה תחומים יכול הרוב לכפות את דעתו על המיעוט היא עניינם של מכשירים חוקתיים שנועדו להקטין את בעיית עריצות הרוב, ולהגביל את ההכרעות המתקבלות במשטר דמוקרטי לתחומים בהם ההכרעה יכולה להראות כלגיטימית גם מצד אלו שלא תמכו בה. מכשירים מסוג זה הם חוקה המבטיחה את זכויות האדם, והסדרים מוסדיים המבטיחים גם למיעוט ביטוי במוסדות השלטון.

כבר בשנת 1787 הביע אלכסנדר המילטון חששות בוועידת החוקה מפני ממשל שידאג רק למקורבים אליו ויתעלם משאר האוכלוסייה. זו הייתה אחת הסיבות לאימוץ שיטת חבר האלקטורים בבחירות בארצות הברית, או במילותיו של המילטון "כדי לוודא שתפקיד הנשיא לעולם לא יהיה בידיו של אדם שאינו באופן מובהק בעל הכישורים הנדרשים." גם כתבי הפדרליסט מאותה תקופה כוללים התייחסות לנושא זה. המונח "עריצות הרוב" מיוחס לג'ון סטיוארט מיל בספרו "על החירות" (1859) ולאלכסיס דה טוקוויל, בספרו "הדמוקרטיה באמריקה" (1835; 1840).

מחקרים במדע המדינה זיהו שני תרחישים נפוצים של עריצות הרוב המערערים את יסודות הדמוקרטיה:

  • ריכוזיות כלכלית, מצב שבו במדינה גדולה מתקבלות החלטות הפוגעות באזורים המרוחקים ממוקדי השלטון. החלטות כאלה פוגעות בעיקרון הסובסידיאריות ונחשבות למקרה של עריצות הרוב. הדרך להימנע מהחלטות מסוג זה היא האצלת סמכויות לשלטון המקומי באזורים המרוחקים, או קבלת החלטת ברוב מיוחס.
  • קבלת החלטות המבטלת זכויות אדם, או הכרעת רוב השוללת מהמיעוט ייצוג במוסדות השלטון. מצבים אלה הוכללו על ידי אלכסיס דה טוקוויל כך: "החלטה שאיננה צודקת ואיננה טובה, אלא מתבססת רק על ספירת קולות." לשם הימנעות מכך ניתן להיעזר ביועצים טכניים, בנציגי ציבור ובמנגנונים דומים לפני ההצבעה על החלטה, ובהעמדתה לביקורת שיפוטית לאחר ההצבעה.

אחד הכלים המרכזיים למניעת עריצות הרוב היא חוקה, בה מוגדרים כללים המגבילים את סמכויות הרשות המחוקקת ומגדירים כללים להפרדת רשויות ולביקורת שיפוטית.