משה שרת
English: Moshe Sharett

  • משה שרת
    moshe sharett portrait cropped.jpg
    דיוקן של שרת משנת 1952
    לידה 15 באוקטובר 1894
    האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית חרסון, האימפריה הרוסית
    פטירה 7 ביולי 1965 (בגיל 70)
    ישראלישראל ירושלים, ישראל
    מדינה ישראלישראל  ישראל
    תאריך עלייה 1906
    מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
    השכלה
    • בית הספר לכלכלה של לונדון
    • הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת איסטנבול עריכת הנתון בוויקינתונים
    עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט, מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
    מפלגה מפא"י
    בת זוג צפורה שרת
    ראש ממשלת ישראל ה־2
    26 בינואר 19543 בנובמבר 1955
    (שנה ו-40 שבועות)
    תחת הנשיא יצחק בן-צבי
    דוד בן-גוריון
    דוד בן-גוריון
    שר החוץ ה־1
    14 במאי 194819 ביוני 1956
    (8 שנים ו-5 שבועות)
    גולדה מאיר
    חבר הכנסת
    14 בפברואר 19497 ביולי 1965
    (16 שנים)
    פרסים והוקרה
    פרס סוקולוב (1960) עריכת הנתון בוויקינתונים
    חתימה moshe sharett signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
    לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית oojs ui icon info big.svg
    שרת עם בן-גוריון בועדה האנגלו אמריקאית, 1946
    משה שרת חותם על מגילת העצמאות, 14 במאי 1948
    שרת מבקר בעיר לוד
    מתוך דבריו על בן-גוריון, בנאומו בוועידת מפא"י ב-1965

    נפל דבר בתולדות עמנו בתקופה זאת, דבר מופלא, אשר שינה את מהלך ההיסטוריה היהודית וחולל מפנה בכל מערכות חיינו, שפתח לפנינו עתידות חדשים. והדבר הזה בתודעת העם, בלהט נפשו, מזוהה עם אישיוּת אחת, שעשתה הרבה גדולות [...] הוא זכה למעמד של יחיד במינו, הוא זכה לתהילות של גיבור העלילה ההיסטורית הכבירה.
    [...]
    והמעמד הזה, הנובע מן התהילה, מן התפארת, מן האמון, מן ההערצה, מסב הרבה ייסורים. אמרתי: אמון. [...] וכאשר לאט-לאט נבעֵית סתירה בין האמון המגובש הזה, שהוא פרי הערצת שנים נוכח ההישגים האדירים, לבין הרושם הבלתי אמצעי מצורות ההופעה וההשתלטות בענייני ציבור, כאשר נוצרה סתירה, אזי מתחוללת טרגדיה, והמפלגה הזאת, שלנו, היא הקרבן לטרגדיה שהתחוללה.
    אדם יחיד, אחד הדברים שהתהילה מחייבת אותו, הוא מידה יתרה של עניווּת, שהיא בשבילי סגולה עיקרית בגדלות אדם [...]
    מנהיג אינו יכול לדחוק עצמו לקרן זווית ומשם להתריע. מנהיג אינו יכול לרכז את כל מעייניו במה שקרה לפני אחת-עשרה שנה, או במה שקרה כתוצאה מכך לפני ארבע-חמש שנים, ולעשות זאת על חשבון המחשבה והדאגה לעתיד. או שהוא מושך ידו מתביעתו העיקשת ומחזיר עצמו למסלול המרכזי של סדר היום הממלכתי, או שהוא מוותר על כתר המנהיגות, כי בהתעקשותו הוא מחלל כבודהּ של מנהיגות. הוא מערער את יוקרת המדינה הזאת, שהיא נזר תפארת לעטרתו ההיסטורית של העם היהודי, בעיני העם ובעיני אומות העולם.
    המנהיג חייב להקשיב לרחשי לבו של המחנה, יותר מאשר חייב המחנה להיענות למנהיג.

    משֶׁה שָרֵת (שֶרְתוֹק) (15 באוקטובר 1894, ט"ו בתשרי ה'תרנ"ה7 ביולי 1965, ז' בתמוז ה'תשכ"ה[1][2]) היה ראש הממשלה השני של מדינת ישראל (19541955), בין שתי תקופות הכהונה של דוד בן-גוריון. כמו כן היה שר החוץ הראשון של מדינת ישראל. מראשי הנהגת היישוב.

  • ביוגרפיה
  • הנצחתו
  • כתביו
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

משה שרת
Moshe Sharett Portrait cropped.jpg
דיוקן של שרת משנת 1952
לידה 15 באוקטובר 1894
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית חרסון, האימפריה הרוסית
פטירה 7 ביולי 1965 (בגיל 70)
ישראלישראל ירושלים, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1906
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט, מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפא"י
בת זוג צפורה שרת
ראש ממשלת ישראל ה־2
26 בינואר 19543 בנובמבר 1955
(שנה ו-40 שבועות)
תחת הנשיא יצחק בן-צבי
שר החוץ ה־1
14 במאי 194819 ביוני 1956
(8 שנים ו-5 שבועות)
חבר הכנסת
14 בפברואר 19497 ביולי 1965
(16 שנים)
פרסים והוקרה
פרס סוקולוב (1960) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Moshe sharett signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
משה שרת חותם על מגילת העצמאות, 14 במאי 1948
שרת מבקר בעיר לוד
מתוך דבריו על בן-גוריון, בנאומו בוועידת מפא"י ב-1965

נפל דבר בתולדות עמנו בתקופה זאת, דבר מופלא, אשר שינה את מהלך ההיסטוריה היהודית וחולל מפנה בכל מערכות חיינו, שפתח לפנינו עתידות חדשים. והדבר הזה בתודעת העם, בלהט נפשו, מזוהה עם אישיוּת אחת, שעשתה הרבה גדולות [...] הוא זכה למעמד של יחיד במינו, הוא זכה לתהילות של גיבור העלילה ההיסטורית הכבירה.
[...]
והמעמד הזה, הנובע מן התהילה, מן התפארת, מן האמון, מן ההערצה, מסב הרבה ייסורים. אמרתי: אמון. [...] וכאשר לאט-לאט נבעֵית סתירה בין האמון המגובש הזה, שהוא פרי הערצת שנים נוכח ההישגים האדירים, לבין הרושם הבלתי אמצעי מצורות ההופעה וההשתלטות בענייני ציבור, כאשר נוצרה סתירה, אזי מתחוללת טרגדיה, והמפלגה הזאת, שלנו, היא הקרבן לטרגדיה שהתחוללה.
אדם יחיד, אחד הדברים שהתהילה מחייבת אותו, הוא מידה יתרה של עניווּת, שהיא בשבילי סגולה עיקרית בגדלות אדם [...]
מנהיג אינו יכול לדחוק עצמו לקרן זווית ומשם להתריע. מנהיג אינו יכול לרכז את כל מעייניו במה שקרה לפני אחת-עשרה שנה, או במה שקרה כתוצאה מכך לפני ארבע-חמש שנים, ולעשות זאת על חשבון המחשבה והדאגה לעתיד. או שהוא מושך ידו מתביעתו העיקשת ומחזיר עצמו למסלול המרכזי של סדר היום הממלכתי, או שהוא מוותר על כתר המנהיגות, כי בהתעקשותו הוא מחלל כבודהּ של מנהיגות. הוא מערער את יוקרת המדינה הזאת, שהיא נזר תפארת לעטרתו ההיסטורית של העם היהודי, בעיני העם ובעיני אומות העולם.
המנהיג חייב להקשיב לרחשי לבו של המחנה, יותר מאשר חייב המחנה להיענות למנהיג.

משֶׁה שָרֵת (שֶרְתוֹק) (15 באוקטובר 1894, ט"ו בתשרי ה'תרנ"ה7 ביולי 1965, ז' בתמוז ה'תשכ"ה[1][2]) היה ראש הממשלה השני של מדינת ישראל (19541955), בין שתי תקופות הכהונה של דוד בן-גוריון. כמו כן היה שר החוץ הראשון של מדינת ישראל. מראשי הנהגת היישוב.