משבר חוקתי

יוליוס קיסר חוצה את נהר הרוביקון

במדע המדינה, משבר חוקתי הוא מצב פוליטי בו הממשלה איננה מסוגלת למלא את תפקידה על פי חוקת המדינה.

משבר חוקתי עשוי לנבוע ממספר סיבות. הסיבות הנפוצות למשבר חוקתי הן:

  • הממשלה מנסה לחוקק חוקים המנוגדים לחוקה
  • המוסדות הממשלתיים מפרים את החוקה
  • נוצר משבר פוליטי שהחוקה איננה מספקת עבורו מענה, או שהמענה בחוקה אינו ישים
  • שרים בממשלה נמנעים מלטפל בבעיות חמורות בהסתמך על פרשנות צרה של החוקה.

החוקה במדינות דמוקרטיות כוללת איזונים ובלמים, המגבילים את כוחה של הממשלה, ומגדירים מנגנוני בקרה שחלקם מופקד בידי מערכת המשפט. בשעת משבר חוקתי פועלת הממשלה כדי להחליש את מנגנוני הבקרה החיצוניים והפנימיים, בהם מערכת המשפט, המשטרה, ארגוני זכויות האדם ואמצעי תקשורת.

אחת הדוגמאות ההיסטוריות המוקדמות של משבר חוקתי היא מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר, בתקופת הרפובליקה הרומית המאוחרת בין 49 לפנה"ס ל-45 לפנה"ס. הסנאט הרומי הורה ליוליוס קיסר לפרק את צבאו, ולחזור לרומא ללא ליווי צבאי. במקום לציית, חצה יוליוס קיסר את הרוביקון ופלש עם צבאו לרומא. הוא פיזר את הסנאט וכונן דיקטטורה, שהיוותה את הבסיס לאימפריה הרומית.

בין הדוגמאות הבולטות למשבר חוקתי בעידן המודרני נמנים משבר זכויות ההצבעה במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה בשנות החמישים (אנ'), הדחת ראש ממשלת אוסטרליה בשנת 1975 (אנ'), והמשבר החוקתי ברוסיה בשנת 1990.

משבר חוקתי בדרך כלל משקף שסע חברתי. משבר כזה יכול לנבוע בשעת מחלוקת פוליטית כאשר אחד הצדדים מפר את החוקה, או מסתמך על פרשנות צרה של החוקה, שנוגדת את עמדת הצד השני.

משבר חוקתי יכול להיפתר בכמה דרכים: אפשרות אחת היא, שהמערכת הפוליטית מצליחה להחליש או לבטל את עצמאותה של הרשות השופטת, ויוצאת מן המשבר מנצחת. זה מה שקרה בטורקיה, כאשר רג'פ טאיפ ארדואן השתלט על בית המשפט החוקתי לאחר שזה ניסה להגן על צביונה החילוני של המדינה. אפשרות אחרת היא לצאת מתוך המשבר אל עבר נקודת איזון חדשה ששני הצדדים יכולים לחיות אתה בשלום, לזמן מה לפחות. כך היה בארצות הברית כאשר הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט איים לפגוע בעצמאות בית המשפט בשל ביטולים של חוקי הניו דיל שניסה להעביר. בסופו של דבר שינה בית המשפט את עמדתו והגיע לאיזון חדש עם המערכת הפוליטית, שבו הוא אינו מתערב עוד בחקיקה כלכלית, אך שומר על עצמאותו ומתערב בחקיקה שפוגעת בזכויות אזרחיות ופוליטיות. איזון זה נשמר עד היום.[1]

במקרים משפטיים ופוליטיים שבהם החוקה איננה מספיק ברורה, פתרון של משבר חוקתי משמש בדרך כלל כתקדים לפתרון מצבים עתידיים דומים. מצב כזה קרה בארצות הברית בשנת 1841 כאשר ג'ון טיילר מונה לנשיא ארצות הברית לאחר מותו של ויליאם הנרי הריסון. חוקת ארצות הברית קבעה כי בהתפנות משרת הנשיא יעברו כל חובותיו וסמכויותיו לסגנו, אולם לא נאמר כלל שגם תואר הנשיא יעבור אליו. מקרה טיילור קבע תקדים לאירוע כזה, אך רק בשנת 1967 הוכנס רשמית התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית שמגדיר את הטיפול החוקתי במצבים אלה.

משבר חוקתי נחשב למצב לא-רצוי מבחינה פוליטית. בעבר משברים כאלה גרמו לאובדן הלגיטימציה הפוליטית של הממשלה, לאי-תפקוד הממשלה ולבסוף לקריסתה. במספר מקרים, כמו המשבר החוקתי ברוסיה, למשבר חוקתי נלוותה מלחמת אזרחים שגבתה קורבנות רבים.