מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית
Emblem of Israel alternative blue-gold.svg
מדינהישראלישראל  ישראל
ממשלותהממשלה הזמנית
תקופת כהונה15 במאי 194814 בפברואר 1949
(39 שבועות ו-3 ימים)
הנהגה
נשיא המועצהחיים ויצמן
יושב ראש המועצהיוסף שפרינצק
ראש הממשלהדוד בן-גוריון
הרכב
Israeli Provisional State Council Composition.svg
סיעות הקואליציה
מספר חברי הקואליציה
30 / 37
סיעות האופוזיציה
מספר חברי האופוזיציה
7 / 37
מפלגת השלטוןמפא"י
שלט בכניסה לבית וילהלם אברלה ששימש כלשכת ראש הממשלה בתל אביב

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

חיים ויצמן נואם במועצת המדינה הזמנית

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת כנסת ישראל.[1]

חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.