לינדון ג'ונסון

  • gnome-edit-clear.svg
    ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: בעיות ניסוח.
    אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
    לינדון ג'ונסון
    lyndon johnson
    לינדון ג'ונסון בשנת 1964
    לינדון ג'ונסון, 10 במרץ 1964
    לידה 27 באוגוסט 1908
    סטונוול (אנ'), טקסס
    פטירה 22 בינואר 1973 (בגיל 64)
    סטונוול (אנ'), טקסס
    מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
    מקום קבורה johnson family cemetery (25 בינואר 1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
    השכלה
    • אוניברסיטת טקסס
    • המרכז למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון
    • junction school עריכת הנתון בוויקינתונים
    עיסוק פוליטיקאי, מדינאי עריכת הנתון בוויקינתונים
    מפלגה המפלגה הדמוקרטית
    בת זוג ליידי בירד ג'ונסון
    נשיא ארצות הברית ה־36
    22 בנובמבר 196320 בינואר 1969
    (5 שנים ו-8 שבועות)
    סגן יוברט האמפרי
    ג'ון פיצג'רלד קנדי
    ריצ'רד ניקסון
    סגן נשיא ארצות הברית ה־37
    20 בינואר 196122 בנובמבר 1963
    (שנתיים ו-43 שבועות)
    תחת נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי
    → ריצ'רד ניקסון
    יוברט האמפרי
    סנאטור מטעם מדינת טקסס
    3 בינואר 19493 בינואר 1961
    (12 שנים)
    חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז העשירי של טקסס
    10 באפריל 19373 בינואר 1949
    (11 שנים)
    פרסים והוקרה
    • מדליית החירות הנשיאותית
    • כוכב הכסף
    • פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי
    • פרס לסקר-בלומברג לשירות הציבור (1965) עריכת הנתון בוויקינתונים
    חתימה lyndon b. johnson - signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
    לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית oojs ui icon info big.svg

    לינדון ביינס ג'ונסוןאנגלית: lyndon baines johnson, בראשי תיבות: lbj‏; 27 באוגוסט 190822 בינואר 1973), היה נשיאהּ השלושים ושישה של ארצות הברית, בין השנים 19631969. כחבר המפלגה הדמוקרטית מטקסס, מילא ג'ונסון מספר תפקידים במהלך קריירה ארוכה בקונגרס האמריקאי, בו שירת כחבר בית הנבחרים (בשנים 19371949), וכן כסנאטור (בשנים 1949–1961). בין תפקידיו כיהן במשך שש שנים כמנהיג הרוב בסנאט, עד שנבחר לסגן נשיא ארצות הברית ב-1960, תחת הנשיא ג'ון קנדי. בנובמבר 1963, לאחר רצח קנדי, הפך לנשיא. ג'ונסון הוא אחד מארבעת האנשים ששירתו בכל המשרות הניתנות לבחירה בממשל הפדרלי.[1]

    ג'ונסון נולד בחווה בסטונוול שבטקסס, ועבד כמורה ועוזר פרלמנטרי לפני שנבחר בעצמו לבית הנבחרים ב-1937. הוא נבחר לסנאט ב-1948, ומונה למצליף הרוב בסנאט ב-1951. ב-1953 הפך למנהיג המיעוט בסנאט, וב-1955 מונה למנהיג הרוב בסנאט. כמנהיג הסנאט, נודע ג'ונסון כאדם דומיננטי ובקשריו עם פוליטיקאים רבים שסייעו לו לקדם חקיקה. ניסה להתמודד במפלגה הדמוקרטית בבחירות של 1960. הוא נכשל, אולם קיבל את ההזמנה של הסנאטור ג'ון קנדי ממסצ'וסטס להיות עמיתו למירוץ. הם ניצחו במירוץ צמוד את המועמדים של המפלגה הרפובליקנית, ריצ'רד ניקסון והנרי קבוט לודג' הבן, וב-20 בינואר 1961, הושבע לתפקיד סגן הנשיא. ב-22 בנובמבר 1963, לאחר ההתנקשות בקנדי בדאלאס, טקסס, ומותו באותו היום, ירש ג'ונסון את קנדי כנשיא. כעבור שנה, נבחר לכהונה מלאה בבחירות ב-1964, כשניצח את הסנאטור בארי גולדווטר מאריזונה.

    בתחומי הפנים, החל ותכנן את ביצוע "החברה הגדולה" – תוכנית חברתית רחבה שכללה שירותי בריאות לחולים ועניים כמדיקר ומדיקייד, שיפור מערכת החינוך, מלחמה בעוני, שיפור זכויות האדם ושוויון לשחורים. יחד עם עזרה חלקית מכלכלה צומחת, המלחמה בעוני עזרה למיליוני אמריקאים לעלות מעבר לקו העוני בעת נשיאותו. חוקי זכויות אזרח שנחתמו בידיו אסרו אפליה על רקע גזעי במקומות ציבוריים, בסחר בין-מדינתי, במקומות עבודה ובדיור. חוק זכות ההצבעה אסר דרישות מסוימות שהונהגו במדינות דרומיות על מנת להפלות אפרו-אמריקאים. עם העברת חוק ההגירה והאזרוח, ביצע רפורמה במערכת ההגירה של המדינה, ועודד הגירה ממדינות שאינן באירופה. נשיאותו נחשבה לשיא הליברליזם לאחר תקופת הניו דיל.

    בתחומי החוץ, נתפס ג'ונסון כאחראי לעיקר ההסלמה שחלה במלחמת וייטנאם, כאשר ב-1964 העביר הקונגרס חוק שאישר שימוש בכוח צבאי בדרום-מזרח אסיה ללא הכרזת מלחמה. מספר החיילים האמריקאים בווייטנאם ב-1963 היה כ-16,000 יועצים, ובתחילת 1968 היו בה כמעט 550,000 חיילים. מספר ההרוגים במלחמה עלה ומאמצי השלום נתקעו. אי-הנוחות מהמלחמה לוותה בתנועות אנטי-מלחמתיות גדולות ואגרסיביות, בפרט בקרב אוניברסיטאות וקמפוסים בארצות הברית וברחבי העולם.

    בקיץ 1965 החלו מהומות רבות נגד מלחמת וייטנאם בערים הגדולות, והפשיעה עלתה במהלך הקיצים לאחר מכן. אויביו הפוליטיים החלו לדרוש החזרת החוק והסדר. על אף שהחל את נשיאותו עם תמיכה ענפה ונחשב למועמד מוביל בתחילת מערכת הבחירות של 1968, החליט לפרוש כבר בשלביה המוקדמים, נוכח התסכול הרב בציבור ובמפלגתו שלו עם המלחמה וההתנגדות לה. ניקסון נבחר להחליפו, כשקואליציית הניו דיל ששלטה בפוליטיקה במשך שלושים ושש שנה התפרקה. לאחר עזיבת תפקידו ב-1969, חזר אל החווה שלו בטקסס, ומת מהתקף לב בגיל שישים וארבע ב-22 בינואר 1973.

    הוא הוכתר כאיש השנה של המגזין "טיים" לשנים 1964 ו-1967. בשנת 1973 החליטה סוכנות החלל האמריקאית נאס"א לקרוא על שמו את "המרכז לטיסות חלל מאוישות" שביוסטון, הנקרא מאז "מרכז החלל ג'ונסון". עקב מדיניות הפנים שנקט, שהעבירה חוקים רבים בנושאי זכויות אזרח, שימוש בנשק, שימור הסביבה ומדיניות רווחה, היסטוריונים מחשיבים אותו לאחד הנשיאים הטובים שהיו לארצות הברית.[2] עם זאת, ספג ביקורת רבה על מדיניותו במלחמת וייטנאם.[3][4]

  • שנותיו הראשונות
  • קריירה פוליטית מוקדמת
  • כהונתו בקונגרס
  • כהונתו כסגן נשיא
  • נשיאותו
  • לאחר הנשיאות
  • מורשת והערכה
  • בתרבות הפופולרית
  • ראו גם
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: בעיות ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לינדון ג'ונסון
Lyndon Johnson
לינדון ג'ונסון בשנת 1964
לינדון ג'ונסון, 10 במרץ 1964
לידה 27 באוגוסט 1908
סטונוול (אנ'), טקסס
פטירה 22 בינואר 1973 (בגיל 64)
סטונוול (אנ'), טקסס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה Johnson Family Cemetery (25 בינואר 1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת טקסס
  • המרכז למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון
  • Junction School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, מדינאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת זוג ליידי בירד ג'ונסון
נשיא ארצות הברית ה־36
22 בנובמבר 196320 בינואר 1969
(5 שנים ו-8 שבועות)
סגן יוברט האמפרי
סגן נשיא ארצות הברית ה־37
20 בינואר 196122 בנובמבר 1963
(שנתיים ו-43 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי
→ ריצ'רד ניקסון
סנאטור מטעם מדינת טקסס
3 בינואר 19493 בינואר 1961
(12 שנים)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז העשירי של טקסס
10 באפריל 19373 בינואר 1949
(11 שנים)
פרסים והוקרה
חתימה Lyndon B. Johnson - Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לינדון ביינס ג'ונסוןאנגלית: Lyndon Baines Johnson, בראשי תיבות: LBJ‏; 27 באוגוסט 190822 בינואר 1973), היה נשיאהּ השלושים ושישה של ארצות הברית, בין השנים 19631969. כחבר המפלגה הדמוקרטית מטקסס, מילא ג'ונסון מספר תפקידים במהלך קריירה ארוכה בקונגרס האמריקאי, בו שירת כחבר בית הנבחרים (בשנים 19371949), וכן כסנאטור (בשנים 1949–1961). בין תפקידיו כיהן במשך שש שנים כמנהיג הרוב בסנאט, עד שנבחר לסגן נשיא ארצות הברית ב-1960, תחת הנשיא ג'ון קנדי. בנובמבר 1963, לאחר רצח קנדי, הפך לנשיא. ג'ונסון הוא אחד מארבעת האנשים ששירתו בכל המשרות הניתנות לבחירה בממשל הפדרלי.[1]

ג'ונסון נולד בחווה בסטונוול שבטקסס, ועבד כמורה ועוזר פרלמנטרי לפני שנבחר בעצמו לבית הנבחרים ב-1937. הוא נבחר לסנאט ב-1948, ומונה למצליף הרוב בסנאט ב-1951. ב-1953 הפך למנהיג המיעוט בסנאט, וב-1955 מונה למנהיג הרוב בסנאט. כמנהיג הסנאט, נודע ג'ונסון כאדם דומיננטי ובקשריו עם פוליטיקאים רבים שסייעו לו לקדם חקיקה. ניסה להתמודד במפלגה הדמוקרטית בבחירות של 1960. הוא נכשל, אולם קיבל את ההזמנה של הסנאטור ג'ון קנדי ממסצ'וסטס להיות עמיתו למירוץ. הם ניצחו במירוץ צמוד את המועמדים של המפלגה הרפובליקנית, ריצ'רד ניקסון והנרי קבוט לודג' הבן, וב-20 בינואר 1961, הושבע לתפקיד סגן הנשיא. ב-22 בנובמבר 1963, לאחר ההתנקשות בקנדי בדאלאס, טקסס, ומותו באותו היום, ירש ג'ונסון את קנדי כנשיא. כעבור שנה, נבחר לכהונה מלאה בבחירות ב-1964, כשניצח את הסנאטור בארי גולדווטר מאריזונה.

בתחומי הפנים, החל ותכנן את ביצוע "החברה הגדולה" – תוכנית חברתית רחבה שכללה שירותי בריאות לחולים ועניים כמדיקר ומדיקייד, שיפור מערכת החינוך, מלחמה בעוני, שיפור זכויות האדם ושוויון לשחורים. יחד עם עזרה חלקית מכלכלה צומחת, המלחמה בעוני עזרה למיליוני אמריקאים לעלות מעבר לקו העוני בעת נשיאותו. חוקי זכויות אזרח שנחתמו בידיו אסרו אפליה על רקע גזעי במקומות ציבוריים, בסחר בין-מדינתי, במקומות עבודה ובדיור. חוק זכות ההצבעה אסר דרישות מסוימות שהונהגו במדינות דרומיות על מנת להפלות אפרו-אמריקאים. עם העברת חוק ההגירה והאזרוח, ביצע רפורמה במערכת ההגירה של המדינה, ועודד הגירה ממדינות שאינן באירופה. נשיאותו נחשבה לשיא הליברליזם לאחר תקופת הניו דיל.

בתחומי החוץ, נתפס ג'ונסון כאחראי לעיקר ההסלמה שחלה במלחמת וייטנאם, כאשר ב-1964 העביר הקונגרס חוק שאישר שימוש בכוח צבאי בדרום-מזרח אסיה ללא הכרזת מלחמה. מספר החיילים האמריקאים בווייטנאם ב-1963 היה כ-16,000 יועצים, ובתחילת 1968 היו בה כמעט 550,000 חיילים. מספר ההרוגים במלחמה עלה ומאמצי השלום נתקעו. אי-הנוחות מהמלחמה לוותה בתנועות אנטי-מלחמתיות גדולות ואגרסיביות, בפרט בקרב אוניברסיטאות וקמפוסים בארצות הברית וברחבי העולם.

בקיץ 1965 החלו מהומות רבות נגד מלחמת וייטנאם בערים הגדולות, והפשיעה עלתה במהלך הקיצים לאחר מכן. אויביו הפוליטיים החלו לדרוש החזרת החוק והסדר. על אף שהחל את נשיאותו עם תמיכה ענפה ונחשב למועמד מוביל בתחילת מערכת הבחירות של 1968, החליט לפרוש כבר בשלביה המוקדמים, נוכח התסכול הרב בציבור ובמפלגתו שלו עם המלחמה וההתנגדות לה. ניקסון נבחר להחליפו, כשקואליציית הניו דיל ששלטה בפוליטיקה במשך שלושים ושש שנה התפרקה. לאחר עזיבת תפקידו ב-1969, חזר אל החווה שלו בטקסס, ומת מהתקף לב בגיל שישים וארבע ב-22 בינואר 1973.

הוא הוכתר כאיש השנה של המגזין "טיים" לשנים 1964 ו-1967. בשנת 1973 החליטה סוכנות החלל האמריקאית נאס"א לקרוא על שמו את "המרכז לטיסות חלל מאוישות" שביוסטון, הנקרא מאז "מרכז החלל ג'ונסון". עקב מדיניות הפנים שנקט, שהעבירה חוקים רבים בנושאי זכויות אזרח, שימוש בנשק, שימור הסביבה ומדיניות רווחה, היסטוריונים מחשיבים אותו לאחד הנשיאים הטובים שהיו לארצות הברית.[2] עם זאת, ספג ביקורת רבה על מדיניותו במלחמת וייטנאם.[3][4]