כשל נטורליסטי

'כשל נטורליסטי' הוא מונח שנטבע על ידי הפילוסוף ג.א. מור בספרו "פרינקיפיה אתיקה" (עקרונות האתיקה) משנת 1903[1]. המונח מתייחס לכשל הטמון בהגדרת המונח "טוב" באמצעות התכונות שלו. לעיתים קרובות מבולבל המושג "כשל נטורליסטי" עם מושג דומה - "בעיית הראוי-מצוי".

פירוט

מור טוען שכל העוסקים באתיקה במשך השנים הגדירו את המושג "טוב" באמצעות תכונות שאפיינו, לדעתם, מעשים טובים. ההדוניסטים אמרו שמעשים הם טובים רק אם הם מעשים הגורמים הנאה, אלטרואיסטים אמרו שמעשים טובים הם מעשים של עזרה לאחר, וכו'. אולם גישות אלו מכילות, על פי מור, כשל נטורליסטי, כי הן מנסות להגדיר מושג באמצעות התכונות שלו, וכך מערבבות בין סיבה לתוצאה. המעשה הוא מעשה טוב משום שהוא גורם הנאה, ולא גורם הנאה משום שהוא מעשה טוב.

הטעות דומה, על פי מור, לניסיון להגדיר את הצבע צהוב כ"הצבע של חלמון ביצה" או כ"צבע של אור בעל אורך גל בין 565 ננומטר ל-590 ננומטר". זה נכון, כמובן, שחלמון הוא צהוב, ושכל קרן אור בעלת אורך גל מסוים תהיה צהובה, אבל אלו לא ההגדרות הנכונות ל"צבע" צהוב משום שהצבע הוא החוויה של הצופה ולא חלק מהאובייקט שאנו רואים. הגדרת הצבע "צהוב", כמו הגדרת המושג "טוב", אינה אפשרית על ידי תכונותיו, כי זה מושג שכל אחד מגדיר על ידי מה שמור מכנה "אינטואיציה מוסרית".

מור מבדיל, בהקשר זה, בין "תכונות פשוטות", כמו טיב, צבע וכדומה, המוגדרות על ידי אינטואיציה, לבין "תכונות מסובכות" המוגדרות על ידי תכונות פשוטות אחרות. "עזרה לאחר" למשל, היא מושג מסובך, ולכן צריך להגדיר אותה באמצעות המושג "טוב", ולא להפך.