ים המלח
English: Dead Sea

  • ים המלח
    dead sea.jpg
    ים המלח, תמונת לווין של נאס"א, 2011
    מיקום

    הבקע הסורי-אפריקני, בקע הירדן

    בשטח: ישראל וירדן
    סוג אגם מלח
    שטח כ-590 (2018) קמ"ר
    אורך מרבי 51 (2010) קילומטר
    רוחב מרבי 18 (2010) קילומטר
    עומק ממוצע 200 מטרים
    עומק מרבי 380 (2012) מטר
    נפח 114 (2010) קילומטר מעוקב
    מליחות 34.2% (2011)
    אורך קו החוף 135 ק"מ
    גובה -434.42 (נכון ל-1 בינואר 2019)[1]
    נהר מזין בעיקר הירדן ונחלים נוספים כמו: נחל ארנון, נחל יבוק ונחל הערבה
    אגן ניקוז 41,650 קמ"ר
    מדינות באגן הניקוז
    • ירדןירדן  ירדן
    • ישראלישראל  ישראל
    • לבנוןלבנון  לבנון
    • סוריהסוריה  סוריה
    • מצריםמצרים  מצרים
    קואורדינטות 31°30′0″n 35°30′0″e / 31°30′0″n 35°30′0″e / 31.50000; 35.50000
    (למפת ישראל רגילה)
    reliefkarte israel.png
     
    ירושלים
    ירושלים
    תל אביב
    תל אביב
    חיפה
    חיפה
    ראשון לציון
    ראשון לציון
    אשדוד
    אשדוד
    באר שבע
    באר שבע
    נתניה
    נתניה
    אילת
    אילת
    קריית שמונה
    קריית שמונה
    בית שאן
    בית שאן
    קצרין
    קצרין
    טבריה
    טבריה
    עפולה
    עפולה
    חדרה
    חדרה
    נהריה
    נהריה
    עכו
    עכו
    כרמיאל
    כרמיאל
    אשקלון
    אשקלון
    מצפה/רמון
    מצפה
    רמון
    ערד
    ערד
    עזה
    עזה
    יריחו
    יריחו
    ירדן
    סוריה
    לבנון
    סיני
    (מצרים)
    הים התיכון
    נצרת
    נצרת
    לוד
    לוד
    רהט
    רהט
    הים
    האדום
    ים המלח



    מפת אגן הניקוז של ים המלח
     ים המלח
    גבישי מלח בים המלח
    ים המלח

    יַם הַמֶּלַחאנגלית: the dead sea, בערבית:[2] البحر الميت, הים המת; מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין שפך לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

    עד שנת 2019 נחשב למקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם[3] (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח), בשנת 2019 התגלה כי תחתית קרחון דנמן הוא המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם - 3,500 מטרים מתחת לפני הים[4][5], אולם מקום זה מכוסה בקרח ולכן כיום ים המלח מחזיק בתואר המקום היבשתי הגלוי הנמוך ביותר בעולם. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני, ועומקו היה כעשרה מטרים בלבד טרם תהליך התייבשותו (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום ממוצע 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות היא סיבה מרכזית לירידתו של המפלס[6].

    קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים[7]. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו בשנת 2018 היה כ-590 קילומטרים רבועים[8]. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע[9].

    לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

    נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בסמוך לו, כגון מצדה, עין גדי, מכוור וקומראן, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון-מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

    מקור שמו של ים המלח הוא בתנ"ך[10], שם הוא נזכר לעיתים גם בשמות יָם הָעֲרָבָה[11] והַיָּם הַקַּדְמוֹנִי[12].

  • גאוגרפיה וגאולוגיה של אגן ים המלח
  • מליחות
  • אקלים
  • היווצרות ים המלח
  • שינויי מפלס הים ושטחו לאורך ההיסטוריה
  • היסטוריה
  • החי והצומח
  • אוכלוסייה, יישובים, תעשייה וכלכלה
  • תיירות
  • אתרי עניין לאורך החוף
  • נחלים המתנקזים אל ים המלח
  • גלריה
  • ראו גם
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

ים המלח
Dead sea.jpg
ים המלח, תמונת לווין של נאס"א, 2011
מיקום

הבקע הסורי-אפריקני, בקע הירדן

בשטח: ישראל וירדן
סוג אגם מלח
שטח כ-590 (2018) קמ"ר
אורך מרבי 51 (2010) קילומטר
רוחב מרבי 18 (2010) קילומטר
עומק ממוצע 200 מטרים
עומק מרבי 380 (2012) מטר
נפח 114 (2010) קילומטר מעוקב
מליחות 34.2% (2011)
אורך קו החוף 135 ק"מ
גובה -434.42 (נכון ל-1 בינואר 2019)[1]
נהר מזין בעיקר הירדן ונחלים נוספים כמו: נחל ארנון, נחל יבוק ונחל הערבה
אגן ניקוז 41,650 קמ"ר
מדינות באגן הניקוז
קואורדינטות 31°30′0″N 35°30′0″E / 31°30′0″N 35°30′0″E / 31.50000; 35.50000



מפת אגן הניקוז של ים המלח
 ים המלח
גבישי מלח בים המלח
ים המלח

יַם הַמֶּלַחאנגלית: The Dead Sea, בערבית:[2] البحر الميت, הים המת; מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין שפך לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

עד שנת 2019 נחשב למקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם[3] (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח), בשנת 2019 התגלה כי תחתית קרחון דנמן הוא המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם - 3,500 מטרים מתחת לפני הים[4][5], אולם מקום זה מכוסה בקרח ולכן כיום ים המלח מחזיק בתואר המקום היבשתי הגלוי הנמוך ביותר בעולם. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני, ועומקו היה כעשרה מטרים בלבד טרם תהליך התייבשותו (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום ממוצע 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות היא סיבה מרכזית לירידתו של המפלס[6].

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים[7]. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו בשנת 2018 היה כ-590 קילומטרים רבועים[8]. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע[9].

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בסמוך לו, כגון מצדה, עין גדי, מכוור וקומראן, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון-מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

מקור שמו של ים המלח הוא בתנ"ך[10], שם הוא נזכר לעיתים גם בשמות יָם הָעֲרָבָה[11] והַיָּם הַקַּדְמוֹנִי[12].