יוסף לוריא

  • יוסף לוריא
    yossef luria cropped.jpg
    לידה 1871
    פומפיאן, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
    פטירה 3 בדצמבר 1937 (בגיל 66 בערך)
    ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
    מדינה האימפריה הרוסית, האימפריה העות'מאנית, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
    מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
    מקצוע פובליציסט, סופר, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
    לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית oojs ui icon info big.svg

    ד"ר יוסף לוּריא (גם: לוריה; ברוסית: Лурье; ה'תרל"א, 1871, פּוּמפִּיַאן, פלך קובנה, רוסיה (ליטא) – כ"ט בכסלו ה'תרצ"ח, 3 בדצמבר 1937, ירושלים) היה מחנך עברי ופובליציסט, עורך עברי ויידי, עסקן תרבות ופעיל ציוני, מראשוני התנועה הציונית. יליד ליטא, מ-1907 בארץ ישראל, מראשי החינוך העברי בארץ. חבר אגודת בני משה, ציר לקונגרס הציוני הראשון ולקונגרסים אחריו, ומאנשי הפרקציה הדמוקרטית בהסתדרות הציונית; עורך השבועונים היידיים "דער יוד" ('היהודי') ו"דאָס יִידישע פאָלק" ('העם היהודי') והמדור הספרותי של "דער פריינד" ('הידיד'); מנהל חדר מתוקן בוורשה ומורה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ראש מרכז המורים ומ-1919 מנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית ואחר כך של הוועד הלאומי.

  • ביוגרפיה
  • משפחתו
  • כתביו
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

יוסף לוריא
Yossef Luria cropped.jpg
לידה 1871
פומפיאן, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בדצמבר 1937 (בגיל 66 בערך)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, האימפריה העות'מאנית, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פובליציסט, סופר, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר יוסף לוּריא (גם: לוריה; ברוסית: Лурье; ה'תרל"א, 1871, פּוּמפִּיַאן, פלך קובנה, רוסיה (ליטא) – כ"ט בכסלו ה'תרצ"ח, 3 בדצמבר 1937, ירושלים) היה מחנך עברי ופובליציסט, עורך עברי ויידי, עסקן תרבות ופעיל ציוני, מראשוני התנועה הציונית. יליד ליטא, מ-1907 בארץ ישראל, מראשי החינוך העברי בארץ. חבר אגודת בני משה, ציר לקונגרס הציוני הראשון ולקונגרסים אחריו, ומאנשי הפרקציה הדמוקרטית בהסתדרות הציונית; עורך השבועונים היידיים "דער יוד" ('היהודי') ו"דאָס יִידישע פאָלק" ('העם היהודי') והמדור הספרותי של "דער פריינד" ('הידיד'); מנהל חדר מתוקן בוורשה ומורה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ראש מרכז המורים ומ-1919 מנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית ואחר כך של הוועד הלאומי.