יהודה ושומרון וחבל עזה
English: Yesha

  • מפת ישראל

    הים התיכון
    ירושלים
    נצרת
    טבריה
    חיפה
    נהריה
    חדרה
    נתניה
    תל אביב-יפו
    בת ים
    ראשון לציון
    אשדוד
    אשקלון
    באר שבע
    דימונה
    אילת
    הנגב
    רצועת עזה
    לבנון
    סוריה
    ירדן
    מצרים
    יהודה ושומרון
    הגולן
    ים המלח
    הכנרת
    ים סוף

    יהודה ושומרון וחבל עזה (יש"ע) הוא הכינוי הרשמי שנתנה מדינת ישראל לשטחים שהיו חלק מהמנדט הבריטי עד להקמת המדינה, נכבשו על ידי ירדן ומצרים במהלך מלחמת העצמאות ומאוחר יותר נכבשו בידי צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים, למעט מזרח ירושלים שהוחל עליה החוק הישראלי. שם זה מכליל יחד שני אזורים נפרדים גאוגרפית, יהודה ושומרון ורצועת עזה.

    החל משנת 1967 הוחל על השטחים ממשל צבאי, שבשנת 1981 הוחלף במנהל האזרחי. במסגרת הסכמי אוסלו חולקו השטחים לשלוש קטגוריות (שטחי a, b, c) בהתאם לשליטה האזרחית והביטחונית בהם. מינואר 1996 נמצאת למעלה מ-90% מהאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון תחת שליטה פלסטינית, ולאחר ההתנתקות ב-2005 נמצאת 100% מאוכלוסיית רצועת עזה תחת שליטה פלסטינית.

    המעמד המשפטי והבינלאומי של השטחים שנוי במחלוקת. ברוב מדינות העולם מתייחסים אל שטחי יהודה ושומרון כאל שטח פלסטיני כבוש[1], אולם ביוזמת המאה התייחס לראשונה הבית הלבן אל השטחים כקשורים לישראל על רקע היסטורי ודתי וקבע כי השטח יחולק בין ריבונות ישראלית לפלסטינית על בסיס אתני.

    עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל לגבי שטחי יהודה ושומרון שהם "שטחי מריבה" (disputed territories), אך לישראל תביעת זכות עדיפה לגביהם. ב-13 ביולי 1987 ישראל חזרה על עמדתה זו במכתב בפני icrc, הוועדה הבינלאומית של ארגון הצלב האדום הבינלאומי[2].

  • כינוי
  • דמוגרפיה
  • מעמד משפטי ומדיני
  • מעמדם של השטחים מבחינה משפטית ובינלאומית
  • דעות וטענות בנוגע לזכויות ישראל על יהודה שומרון ועזה
  • המחלוקת הפנים-ישראלית בהקשר לנסיגה ישראלית
  • שלטון נוכחי
  • ראו גם
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

יהודה ושומרון וחבל עזה (יש"ע) הוא הכינוי הרשמי שנתנה מדינת ישראל לשטחים שהיו חלק מהמנדט הבריטי עד להקמת המדינה, נכבשו על ידי ירדן ומצרים במהלך מלחמת העצמאות ומאוחר יותר נכבשו בידי צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים, למעט מזרח ירושלים שהוחל עליה החוק הישראלי. שם זה מכליל יחד שני אזורים נפרדים גאוגרפית, יהודה ושומרון ורצועת עזה.

החל משנת 1967 הוחל על השטחים ממשל צבאי, שבשנת 1981 הוחלף במנהל האזרחי. במסגרת הסכמי אוסלו חולקו השטחים לשלוש קטגוריות (שטחי A, B, C) בהתאם לשליטה האזרחית והביטחונית בהם. מינואר 1996 נמצאת למעלה מ-90% מהאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון תחת שליטה פלסטינית, ולאחר ההתנתקות ב-2005 נמצאת 100% מאוכלוסיית רצועת עזה תחת שליטה פלסטינית.

המעמד המשפטי והבינלאומי של השטחים שנוי במחלוקת. ברוב מדינות העולם מתייחסים אל שטחי יהודה ושומרון כאל שטח פלסטיני כבוש[1], אולם ביוזמת המאה התייחס לראשונה הבית הלבן אל השטחים כקשורים לישראל על רקע היסטורי ודתי וקבע כי השטח יחולק בין ריבונות ישראלית לפלסטינית על בסיס אתני.

עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל לגבי שטחי יהודה ושומרון שהם "שטחי מריבה" (disputed territories), אך לישראל תביעת זכות עדיפה לגביהם. ב-13 ביולי 1987 ישראל חזרה על עמדתה זו במכתב בפני ICRC, הוועדה הבינלאומית של ארגון הצלב האדום הבינלאומי[2].