חשוד (משפט)

Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

חשוד על פי ההגדרה הרשמית הוא אדם שלדעת גורם ברשויות החוק יתכן שביצע עבירהעגה של אכיפת החוק, חשוד הוא אדם מסוים שהואשם או נחשד בביצוע עבירה. שוטרים וכתבים בארצות הברית משתמשים לעיתים קרובות במילה "חשוד" כז'רגון כאשר מתייחסים למבצע העבירה. עם זאת, בהגדרה הרשמית, העבריין הוא השודד, התוקף, הזייפן וכו '- האדם שביצע את הפשע. ההבחנה בין חשוד לבין עבריין מכירה בכך שאין ידיעה שהחשוד ביצע את העבירה, ואילו העבריין הוא מבצע העבירה, אפילו אם הוא עדיין לא נחשד שביצע את העבירה. החשוד עשוי להיות אדם אחר מן העבריין, או שלא היה שום פשע בפועל, כלומר אין עבריין. [1]

טעות נפוצה בדו"חות המשטרה היא בתיאור החשוד על ידי עדים, כאשר העדים מתארים את החשוד כעבריין (העדים בדרך כלל מגדירם את החשוד כעבריין, בעוד שתמונת המעצר היא של חשוד). לעיתים קרובות נאמר כי המשטרה מחפשת את החשוד, כאשר אין חשוד; המשטרה יכולה לחפש אחר חשוד, אבל הם בוודאי מחפשים את העבריין. פעמים רבות לא ניתן לדעת מהדו"ח המשטרתי האם יש חשוד או לא.

אולי בגלל שימוש השגוי במילים חשוד ועבריין, החלו במשטרת ארצות הברית בתחילת המאה ה -21 להשתמש במונחים חדשים, ובהם אדם בעל עניין, חשוד אפשרי, ואפילו אדם בעל עניין אפשרי, כדי להתכוון לחשוד.

על פי המערכות המשפטיות של ארצות הברית, לאחר אישור החלטה לעצור חשוד או לחייב אותו למשפט, על ידי תובע, חבר מושבעים גדול או שופט לאחר מכן ניתן לכנות את החשוד כנאשם, ורק לאחר שהורשע החשוד הוא נקרא עבריין.

בישראל

בישראל ישנם חוקים והוראות חוק שעוסקים ב"חשודים".

  • מעצר חשודים שלא בצו שופט. סעיף 23 (א) לחוק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996 קובע: "שוטר מוסמך לעצור אדם אם יש לו יסוד סביר לחשד שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר והתקיים אחד מאלה".
  • חקירת חשודים: חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002, עוסק בחקירה משטרתית ופלילית של "חשודים". "חקירה" מגודרת בסעיף 1 לחוק: "לרבות תשאול או גביית הודעה בקשר לעבירה, בידי שוטר". "חשוד" מוגדר בסעיף 1 לחוק: "חשוד בביצוע עבירה". נראה שהכוונה לחשוד בעיני רשויות אכיפת החוק. על אף שזה לא נאמר בחוק, נראה כי אדם שפורסמה כתבה בעיתון שמחשידה אותו בביצוע עבירה, או שהוגשה נגדו תלונה, אינו נחשב "חשוד" בפלילים, כל עוד הוא לא נחקר או תושאל על ידי רשויות החוק. אם הוגש נגד החשוד כתב אישום הוא נחשב מאותה כעת כ"נאשם".
  • איסור פרסום שמות חשודים- בינואר 2012 נקבע בתיקון לחוק בתי המשפט בסעיף 70 (ד1) (1): "לא יפרסם אדם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, עד תום 48 שעות מהמועד שבו התייצב החשוד לחקירה או שהיה עליו להתייצב לחקירה, או עד סיומו של הדיון הראשון שהתקיים לפני שופט בעניינו, לפי המוקדם מביניהם; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות". לכלל זה נקבעו סייגים בסעיפים אחרים בחוק [2] . בסעיף קטן (2) הוטלה על הרשות חובה ליידע את החשוד על זכותו לבקש אסור פרסום.