חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
תאריך לועזי17 במרץ 1992
תאריך עבריי"ב באדר ב' התשנ"ב
כנסתשתים עשרה
מספר תומכים32
מספר מתנגדים21
עיקרי החוק

הגנה על זכויות אדם עיקריות:

  • הגנה על חייו, גופו וכבודו של אדם
  • הגנה על קניינו של אדם
  • הגנה על פרטיות האדם
נוסח מלאאתר הכנסת

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא חוק יסוד שנועד להגן על זכויות האדם העיקריות במדינת ישראל. כפי שכותרתו מבהירה, החוק קובע את כבוד האדם ואת חירותו כערכי היסוד מהן נגזרות זכויות האדם המוגנות בחוק היסוד, שהתקבל כ"מגילת זכויות האדם" של המשפט הישראלי. אין בחוק היסוד סעיפים משוריינים, והכנסת יכולה לשנותו ברוב רגיל.

לפי תפיסתם של רבים משופטי בית-המשפט העליון, ובראשם הנשיא אהרן ברק, כינונו של חוק יסוד זה ושל חוק יסוד: חופש העיסוק החלו את המהפכה החוקתית, מפני שהכנסת העניקה לשני חוקי יסוד אלה מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה. לפי טענה זו, עם חקיקת חוקי יסוד אלה חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל. מנגד משפטנים רבים, ובראשם הנשיא לשעבר משה לנדוי, מתנגדים לתפיסה זו וטוענים ש"המהפכה החוקתית לא הייתה ולא נבראה". וכי ברק מעוות את כוונת חברי הכנסת.

החוק נחקק בשלהי ימי הכנסת השתים עשרה, ב-17 במרץ 1992.