חוקתיות

חוקתיות היא התאימות של חוקים וחקיקת משנה לחוקה. בחינת חוקתיות היא בדיקת המעמד המשפטי של חוקים ותקנות, על מנת לוודא שהם תואמים את החוקה, ואינם מפרים כללים וזכויות יסוד הקבועים בה. חוק המפר את החוקה נקרא "לא חוקתי" או "בלתי חוקתי".

ברוב המדינות מוגדרת חוקה המגדירה את עקרונות היסוד של המשטר ואת זכויות האזרח במדינה. זהו המסמך המשפטי הגבוה והמחייב ביותר במערכת החוקים.

בחלק מהמדינות מוסמכים בתי משפט לפסול חוק שנחקק על ידי הרשות המחוקקת בנימוק שאינו חוקתי או בנימוקים אחרים. לעיתים מוסמך לכך בית משפט מיוחד לחוקה (אנ'), שזוהי סמכותו העיקרית. במדינות אחרות הבורר בסוגיות חוקתיות הוא בית המשפט העליון.

במדינות הבאות לא מוגדרת חוקה: הממלכה המאוחדת, ישראל, ניו זילנד, סן מרינו, ערב הסעודית וקנדה.[1] במדינות אלה הוגדר אוסף של חוקי יסוד המשמש את המערכת המשפטית במקום חוקה כבסיס לבדיקת חוקתיות.

מאז המהפכה החוקתית, פוסלים בתי משפט בישראל בכל הערכאות, במקרים שהם מוצאים זאת לנכון, חוקים של הכנסת, על סמך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן על סמך עקרונות שאינם כלולים בחוקי היסוד.