ולדימיר פוטין

Disambig RTL.svg המונח "פוטין" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו פוטין (פירושונים).
ולדימיר פוטין
Влади́мир Влади́мирович Пу́тин
Vladimir Putin 2019-04-12.jpg
ולדימיר פוטין, אפריל 2019
לידה7 באוקטובר 1952 (בן 66)
סנקט פטרבורג, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
מדינהרוסיהרוסיה  רוסיה
השכלהאקדמיית פס"ב, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת סנקט פטרבורג, Academy of Foreign Intelligence, School 193, School 281, אוניברסיטת הכרייה של סנקט פטרבורג, אוניברסיטת סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוקפוליטיקאי, משפטן, ג'ודוקא, אוטוביוגרף, כלכלן, לוחם סמבו, פעלולן, מאמן, סוכן מודיעין, איש צבא, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגהרוסיה המאוחדת
בת זוגלודמילה פוטינה (1983- 2013)
putin.kremlin.ru
נשיא הפדרציה הרוסית ה־4
7 במאי 2012 – מכהן
(7 שנים ו-10 שבועות)
נשיא הפדרציה הרוסית ה־2
31 בדצמבר 19997 במאי 2008
(8 שנים ו-18 שבועות)
ראש ממשלת רוסיה ה־9
8 במאי 20087 במאי 2012
(4 שנים)
ראש ממשלת רוסיה ה־5
16 באוגוסט 19997 במאי 2000
(38 שבועות)
פרסים והוקרה
עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימהPutin signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ולדימיר ולדימירוביץ' פוטיןרוסית: Влади́мир Влади́мирович Пу́тин, להאזנה (מידעעזרה); נולד ב-7 באוקטובר 1952) הוא מדינאי רוסי, ראש ממשלת רוסיה בשנים 1999 ו-20082012, נשיאה בשנים 1999–2008 ו-2012–2018 ומשנת 2018 מכהן כנשיא רוסיה בקדנציה הרביעית שלו.

ב-31 בדצמבר 1999 מונה פוטין לנשיא בפועל של הפדרציה הרוסית עד תום הקדנציה של בוריס ילצין, שהודיע על פרישתו. בשנת 2000 נבחר פוטין לנשיא הפדרציה הרוסית וכיהן בתפקיד במשך שתי קדנציות מלאות, עד מרץ 2008. בשל מגבלות חוקתיות נמנע ממנו להתמודד על כהונה שלישית רצופה כנשיא רוסיה, ולקראת תום הקדנציה השנייה הוא סימן את דמיטרי מדבדב כמועמד המועדף עליו לתפקיד הנשיא הבא. במרץ 2008 נבחר מדבדב לנשיא בבחירות כלליות, ומינה את פוטין לראש ממשלת רוסיה. במרץ 2012 זכה פוטין בבחירות לנשיאות, ובמאי אותה שנה הושבע לתפקיד הנשיא לקדנציה שלישית[1]. הוא חזר ונבחר לקדנציה רביעית גם במרץ 2018.

במהלך כהונתו כנשיא נהנה פוטין מפופולריות בציבור הרוסי. נוצרה לו תדמית של נשיא חזק שהצליח לנצח את הטרור הצ'צ'ני ולהביא למדינה סדר לאחר תקופה של שפל כלכלי וחוסר יציבות שלטונית בעקבות קריסת ברית המועצות ובתקופת כהונתו של בוריס ילצין.

בה בעת עורר פוטין ביקורת על התנהלותו כנשיא, הן מצד מבקרים מבית והן מצד ממשלות זרות וארגוני זכויות אדם. המשברים בצ'צ'ניה ובדאגסטן, שבהם השתמשה הפדרציה הרוסית באמצעים חריפים לדיכוי מרידות בדלנים וקיצונים מוסלמים, וכן יחס המדינה לזכויות להט"ב, הביאו לביקורת חריפה על הפרות חמורות של זכויות האדם; בעוד פעולות נוספות גררו ביקורת עזה מצד המערב, כגון הפלישה לחצי האי-קרים וסיפוחו ועימותים צבאיים במזרח אוקראינה שבאו לאחר מכן, אשר גררו מערכת עיצומים מצד מדינות המערב, נאט"ו והאיחוד האירופי נגד המשטר ונגד אוליגרכים המקורבים אליו, וכן האשמת ארצות הברית ומדינות נוספות בהתערבות מוסקבה בהליך הדמוקרטי שלה. יחסיו עם המדינות שהיו בעבר בברית המועצות ובתחום השפעתה, ויחסיו עם אנשי העסקים המכונים "אוליגרכים", שנהנו מהשפעה, עושר וכוח פוליטי וכלכלי בתקופת ילצין, עמדו אף הם במוקד הביקורת. עם חלק מאוליגרכים אלו שיתף פוטין פעולה, ואחרים, כבוריס ברזובסקי, מיכאיל חודורקובסקי ולאוניד נבזלין, רדף, כלא או הגלה. הקרמלין דחה טענות אלו כביקורת אנטי-רוסית מצד מתנגדי המשטר במערב ומצד אוליגרכים גולים. נעשו צעדים מבית להשתקת הביקורת, ויש הטוענים כי עיתונאים ויריבים פוליטיים שהתנגדו לפוטין נרצחו על ידי עושי דברו[2][3][4].

בסוף שנת 2007 נבחר פוטין לאיש השנה של המגזין "טיים", ו"פורבס" דירג אותו במשך שנתיים רצופות, ב-2013 וב-2014, בתור המנהיג החזק ביותר בעולם[5][6].בשנת 2017 נבחר על ידי המגזין "טיים" כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם.

ביולי 2017 דווח כי הונו של פוטין נאמד בסך כ-200 מיליארד דולר. כך עלה משימוע שנערך בקונגרס לאיש העסקים ביל בראודר, אשר רכש אחזקות בחברות ממשלתיות כגון גזפרום נפט ושיתף פעולה עם פוטין באותה התקופה[7][8].

תוכן עניינים