וו נגויין גיאפ

זהו שם וייטנאמי; שם המשפחה הוא ווֹ. על פי הנוהג המקומי, יש להתייחס לאדם זה בשמו הפרטי, גיאפ.
וו נגויין גיאפ
Võ Nguyên Giáp
Vo Nguyen Giap 2008.jpg
גנרל גיאפ ב-2008
לידה25 באוגוסט 1911
לוק טואי, וייטנאם
פטירה4 באוקטובר 2013 (בגיל 102)
האנוי, וייטנאם
כינוי"נפוליאון האדום"
השכלההאוניברסיטה הלאומית של וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכותצפון וייטנאםצפון וייטנאם  צפון וייטנאם צבא צפון וייטנאם
תקופת שירות19441991
דרגהגנרל
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת הודו סין
קרב דיין ביין פו
מלחמת וייטנאם
עיטורים
  • Hero of the People's Armed Forces
  • מסדר הו צ'י מין
  • Gold Star Order
  • Military Exploit Order
  • Feat Order
  • Fatherland Defense Order
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ווֹ נְגוּייֶן גִיאַפּווייטנאמית: Võ Nguyên Giáp;‏ 25 באוגוסט 19114 באוקטובר 2013) היה מהפכן, גנרל ופוליטיקאי וייטנאמי, שפיקד על צבא צפון וייטנאם במלחמת הודו סין ובמלחמת וייטנאם. בעקבות הניצחון במלחמות אלו הפך גיאפ לגיבור לאומי[1].

חיים מוקדמים ולימודים

גיאפ נולד וגדל בכפר לוק טואי. הוא למד באוניברסיטת האנוי ובשנת 1938 הוסמך כעורך דין וכבעל תואר ראשון בכלכלה פוליטית. לאחר מכן עבד כעורך דין וכמורה להיסטוריה. בשנת 1940 התגייס לוייט מין, ארגון שחרור מהפכני שהקים הו צ'י מין בשנת 1941 כדי ללחום להשגת עצמאות וייטנאם מן השלטון הצרפתי ולהתנגד לכיבוש היפני של וייטנאם. גיאפ שימש בארגון במספר תפקידי מטה ופיקוד ולחם במלחמת העולם השנייה כנגד הצבא היפני בווייטנאם. בשנת 1946 מונה למפקד הוייט מין ולקח חלק בלחימה כנגד השלטון הצרפתי ששב לשלוט בווייטנאם לאחר המלחמה.

בשנת 1951 מונה למפקד הכוחות הוייטנאמים שלחמו כנגד הצבא הצרפתי במלחמת הודו סין[2] ובכלל זה בקרב דיין ביין פו[3]. לאחר מכן פיקד גיאפ על כוחות צבא צפון וייטנאם במלחמת וייטנאם[4] והוביל אותם בין היתר במתקפת הטט וב מצור על קה סאן.

בראיון שהעניק למגזין " ג'ורג'" בשנת 1998, הביע הגנרל ויליאם וסטמורלנד, מפקד כוחות הצבא האמריקני שלחמו בווייטנאם, זלזול מוחלט בכישוריו הפיקודיים של גיאפ: "למרות שגיאפ קיבל אימון מקצועי בלוחמה זעירה, הוא התעקש לנהל מתקפות גדולות שבהן איבד לוחמים רבים. הוא בעצמו הודה בתחילת 1969 שאיבד כחצי מיליון חיילים. עם זלזול כזה בחיי אדם אפשר, אמנם, להפוך ליריב קשה, אבל לא לגאון צבאי. מפקד אמריקני שהיה מאבד לוחמים בצורה כזאת, לא היה נשאר בתפקיד יותר מכמה שבועות[5]."