התקופה הרומית בארץ ישראל

  • התקופה הרומית בארץ ישראל
    63 לפנה"ס - 324 לספירה
    temple of roma and augustus (caesarea maritima) dsc05221.jpg
    ancient beit she'an, israel - 20060107-07.jpg
    roman amphitheater at beth guvrin (7455825750).jpg
    cardo jerusalem 135-2.jpg
    אתרים רומאים בארץ ישראל:
    בקיסריה, בית שאן, בית גוברין וירושלים.
    iudaea spqr he.svg
    מיקומה של יהודה במערך הקיסרות הרומית
    היסטוריה של ארץ ישראל
    לוח התקופות בארץ ישראל

    התקופה הרומית בארץ ישראל החלה ב-63 לפנה"ס עם פלישת הצבא הרומי לארץ בפיקודו של פומפיוס; תקופה זו נמשכה עד 324 לסה"נ, שנה שמקובל לראותה כתחילת השליטה של האימפריה הביזנטית בא"י. החל מימיו של הקיסר אדריאנוס, כונתה ארץ ישראל בשם "פלשתינה", מן השורש המקראי פ.ל.ש. שטבע בכתביו באמצע המאה ה-5 לפנה"ס הרודוטוס[1], לתיאור נחלת הפלשתים לאורך מישור החוף הדרומי בואכה השפלה הפנימית של ארץ ישראל.

    השלטון הרומי שהנהיג מדיניות של קולוניזציה, הלניזציה, נישול תושבים מקומיים והפקעת קרקעות, נתקל בהתנגדות עזה של בני הארץ היהודים שהיוו את רוב האוכלוסייה. מכל הפרובינקיות הייתה התנגדות היהודים לשלטון הרומי - הארוכה והקשה ביותר. לאחר המרד הגדול (70-66 לסה"נ), וביתר קשיחות ואכזריות כעבור כ-60 שנה, לאחר מרד בר כוכבא (135-132 לסה"נ) פעלו הרומאים לצמצום האוכלוסייה היהודית בארץ, ולפגיעה בלאומיותה המרדנית. ההאימפריה הרומית חיסלה בסופו של דבר את עצמאות היהודים בארץ וכן את הרוב היהודי בה, ואף שינתה את שם הארץ, בשנת 135 לספירה, מפרובינקיה יודיאה לפרובינקיה סוריה פלשתינה. העם היהודי איבד את חרותו המדינית, הפך למיעוט בארצו, והשיטה הרומית הסוציו-כלכלית שנכפתה הרסה את מעמד האיכרים היהודי.[2]

  • רקע
  • ראשית יחסי יהודה ורומא
  • יהודה כמדינת חסות רומית (63 לפנה"ס – 6 לספירה)
  • יהודה כפרובינקיה (6–66 לספירה)
  • המרד הגדול וחורבן בית שני (66–73 לספירה)
  • פרובינקיה יהודה לאחר החורבן (70–132 לספירה)
  • מרד בר כוכבא (132–136 לספירה)
  • פרובינקיה סוריה-פלשתינה
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

התקופה הרומית בארץ ישראל
63 לפנה"ס - 324 לספירה
Temple of Roma and Augustus (Caesarea Maritima) DSC05221.JPG
Ancient Beit She'an, Israel - 20060107-07.jpg
Roman Amphitheater at Beth Guvrin (7455825750).jpg
Cardo Jerusalem 135-2.jpg
אתרים רומאים בארץ ישראל:
בקיסריה, בית שאן, בית גוברין וירושלים.
Iudaea SPQR he.svg
מיקומה של יהודה במערך הקיסרות הרומית
היסטוריה של ארץ ישראל
היסטוריה של מדינת ישראלהמנדט הבריטיהתקופה העות'מאנית בארץ ישראלהתקופה הממלוכית בארץ ישראלהתקופה הצלבנית בארץ ישראלהתקופה הערבית בארץ ישראלהתקופה הביזנטית בארץ ישראלהתקופה הרומית בארץ ישראלממלכת החשמונאיםהתקופה ההלניסטית בארץ ישראלהתקופה הפרסית בארץ ישראלממלכת יהודהממלכת יהודהממלכת ישראל המאוחדתכנען
לוח התקופות בארץ ישראל

התקופה הרומית בארץ ישראל החלה ב-63 לפנה"ס עם פלישת הצבא הרומי לארץ בפיקודו של פומפיוס; תקופה זו נמשכה עד 324 לסה"נ, שנה שמקובל לראותה כתחילת השליטה של האימפריה הביזנטית בא"י. החל מימיו של הקיסר אדריאנוס, כונתה ארץ ישראל בשם "פלשתינה", מן השורש המקראי פ.ל.ש. שטבע בכתביו באמצע המאה ה-5 לפנה"ס הרודוטוס[1], לתיאור נחלת הפלשתים לאורך מישור החוף הדרומי בואכה השפלה הפנימית של ארץ ישראל.

השלטון הרומי שהנהיג מדיניות של קולוניזציה, הלניזציה, נישול תושבים מקומיים והפקעת קרקעות, נתקל בהתנגדות עזה של בני הארץ היהודים שהיוו את רוב האוכלוסייה. מכל הפרובינקיות הייתה התנגדות היהודים לשלטון הרומי - הארוכה והקשה ביותר. לאחר המרד הגדול (70-66 לסה"נ), וביתר קשיחות ואכזריות כעבור כ-60 שנה, לאחר מרד בר כוכבא (135-132 לסה"נ) פעלו הרומאים לצמצום האוכלוסייה היהודית בארץ, ולפגיעה בלאומיותה המרדנית. ההאימפריה הרומית חיסלה בסופו של דבר את עצמאות היהודים בארץ וכן את הרוב היהודי בה, ואף שינתה את שם הארץ, בשנת 135 לספירה, מפרובינקיה יודיאה לפרובינקיה סוריה פלשתינה. העם היהודי איבד את חרותו המדינית, הפך למיעוט בארצו, והשיטה הרומית הסוציו-כלכלית שנכפתה הרסה את מעמד האיכרים היהודי.[2]