הצעת חוק יסוד: החקיקה

הצעת חוק יסוד: החקיקה היא הצעה לחקיקתו של חוק יסוד שיבהיר את סמכות הכנסת לחוקק חוקים, לקבוע תהליכי החקיקה, להגדיר את עליונות חוקי היסוד על פני חוקים רגילים ולקבוע את סמכות בית המשפט לבטל חוק הסותר הוראה בחוק יסוד.

על פי מגילת העצמאות יעדה של האספה המכוננת היה לקבוע חוקה, תוך חצי שנה מיום הכנסה לתפקיד - עד ל-1 באוקטובר 1948, שעל פיה יוקמו "השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה".[1] משום שהאספה המכוננת הכריזה על עצמה ככנסת הראשונה יומיים לאחר הכנסה לתפקידה ומשום שלא נקבעה סמכות הכנסת לחוקק חוקים נותרה מדינת ישראל ללא חוקה. שינוי קל חל כשנחקק חוק יסוד: הכנסת שקבע שמקור כוחה של הכנסת בהיותה בית הנבחרים של העם אך נמנע מלציין את סמכותה לחוקק חוקים. תהליך חקיקת החוקים בישראל מתנהל לפיכך ללא בסיס איתן ומסתמך בעיקרו על תקנון הכנסת המגדיר את אופן חקיקת חוקים. גם סמכותו של בית המשפט לבטל הוראה שבחוק, כאשר היא סותרת חוק יסוד, לא נקבעה במפורש בחקיקה, אלא נקבעה בפסק דין של בית המשפט העליון, במסגרת מה שמכונה המהפכה החוקתית וזוהי אחת הסיבות להיותה של סמכות זו שנויה במחלוקת ציבורית עזה.

לפתרון בעיות אלה הועלו פעמים אחדות הצעות לחוק יסוד: החקיקה, אך הן לא הפכו לחוק.