הסדר שלילי

הסדר שלילי הוא מצב משפטי בו נושא מסוים לא הוכנס לדין באופן מודע ובכוונת תחילה על ידי המחוקק. המטרה של המחוקק היא אי החלת אותו דין על המקרה, ולכן מדובר בשתיקה מכוונת. בבתי המשפט נהוג לכנות את ההסדר השלילי כ"שתיקה מדעת". הסדר שלילי אינו כדין חסר (לאקונה) ואין להקיש עליו ממקרים דומים. הסדר שלילי יכול לבוא לידי ביטוי בחוק, בחוזה, בחוקה ובכל דין אחר למעשה.

לפני שבית-המשפט בישראל מחליט האם חוק מסוים חל גם על מצב משפטי שאינו כלול בו באופן מפורש וחד-משמעי, הוא נוהג לשאול את עצמו האם במקרה זה מדובר בלאקונה או בהסדר שלילי. אם מדובר באחרון, אזי לבית המשפט אסור להתערב ואסור לו להחיל את הדין הקיים על המצב המשפטי מאחר שהמחוקק התכוון "מדעת" שלא להחילו. אם מדובר בלאקונה, אזי המשמעות היא שהמחוקק השמיט בטעות את הנושא (או שהנושא העומד על הפרק לא היה רלוונטי בעת החקיקה) ועל בית המשפט להתערב ולנסות לפתור אותו על ידי הסקה ממקרים דומים.

לדברי השופטת אילה פרוקצ'יה: "הסדר שלילי מתקיים כאשר מהעניינים שהמחוקק הסדירם במפורש בחוק משתמע בעליל ובמכוון הסדר שונה ביחס לעניינים שלא נכללו תחת כנפי ההסדר שבחוק. ... מהסדר חיובי יילמד הסדר שלילי רק אם הדבר מתחייב על פי תכלית החקיקה כפי שהיא נלמדת מהחוק."[1] כתב על כך השופט אהרן ברק: "כשם שלא כל הוראה מפורשת גוררת אחריה הוראה משתמעת, כך לא כל הוראה מפורשת חיובית גוררת אחריה הוראה משתמעת שלילית"[2].

דוגמה להסדר שלילי: בחוזה בין ראובן ושמעון נכתב בזו הלשון: "הבית שברחוב מוזס ינוהל על ידי ראובן ושמעון בשותפות והבית שברחוב הרצל ינוהל על ידי ראובן". ברור בצורה משתמעת מהחוזה כי הבית שברחוב הרצל לא ינוהל על ידי שמעון אלא על ידי ראובן בלבד. זהו הסדר שלילי.

  • הערות שוליים

הערות שוליים

  1. ^ ע"א 9333/02
  2. ^ אהרן ברק, פרשנות במשפט כרך ב, פרשנות החקיקה 114, 1993