היישוב היהודי בחברון

חופה מחוץ לחומות מערת המכפלה, מקום קבורתם של אבות ואמהות העם היהודי בחברון.
סמל היישוב היהודי המודרני (שאחרי ששת הימים) בחברון

היישוב היהודי בחברון מתקיים באופן רציף, למעט הפסקות אחדות, מתקופת המקרא ועד ימינו (המאה ה-21)[1]. בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. במהלך המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. בקיץ 1929 נערך טבח ביהודים על ידי מוסלמים מקומיים. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת).

לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר כהתנחלות נפרדת, בנוסף ליסודה של קרית-ארבע הסמוכה. היישוב היהודי בחברון הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ביהודה ושומרון שקיומה אושר במפורש בהסכם בין ישראל והפלסטינים (הסכם חברון) והיחידה הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. ליישוב היהודי בחברון ניתנו שירותים מוניציפליים על ידי "הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים בחברון", שמונתה על ידי קמ"ט (קצין מטה) פנים של המנהל האזרחי, והוחלפה בשנת 2017 במנהלת שירותים אזרחיים (יהודה והשומרון).

כיום מתגוררים בחברון, לצד כ־215 אלף פלסטינים הנמצאים בשטח "H1" (הצד הפלסטיני של העיר), כ-1000 אנשי היישוב היהודי (כ-750 תושבים וכ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון) במספר שכונות סמוכות למערת המכפלה, בשטח שבשליטת ישראל המכונה מאז הסכם חברון בשם "H2"[2].