הומופוביה בישראל

המונח הומופוביה מתאר סלידה, רתיעה ופחד משולל היגיון מהומוסקסואלים ולסביות והבאתן של תחושות אלה לידי ביטוי על ידי זלזול, שנאה, ואפליה, תוקפנות או אלימות.

החקיקה במדינת ישראל בסוף המאה ה-20 הוציאה אל מחוץ לחוק אפליה מחמת נטייה מינית במספר תחומים, והתיקונים לחוק איסור לשון הרע והחוק למניעת הטרדה מינית אוסרים על ביטויים המבזים אנשים בשל נטייתם המינית. לצד זאת, מדינת ישראל עודנה מתנגדת להעברת תיקון לחוק הפרשנות הקובע כי בכל מקום בספר החוקים בו מופיעה התייחסות לאפליה - יוחל החוק גם על אפליה הנוגעת לזהות מינית או מגדרית, כך שהחוק אינו מכסה את מרבית החוקים הנוגעים לאפליה בספר החוקים של מדינת ישראל. במהלך השנים אירעו בישראל מקרי הומופוביה בולטים שבאו לידי ביטוי בביזוי והשפלה וחלקם אף הגיעו לאלימות פיזית. אנשי ציבור, בהם חברי כנסת וממשלה, התבטאו בצורה הומופובית. וגילויי הומופוביה התרחשו גם בקרב מוסדות המדינה וחברות ממשלתיות וכן בכלי התקשורת.