האינתיפאדה הראשונה

האינתיפאדה הראשונה
מלחמה: הסכסוך הישראלי-פלסטיני
תאריך התחלה: 9 בדצמבר 1987
תאריך סיום: 13 בספטמבר 1993
משך הסכסוך: 5 שנים ו-39 שבועות
קרב לפני: מלחמת דרום לבנון
קרב אחרי: האינתיפאדה השנייה
מקום: רצועת עזה, יהודה ושומרון, ישראל
תוצאה: דעיכת אלימות ב-1991 ומשא ומתן שהוביל להסכמי אוסלו (1993)
הצדדים הלוחמים
מפקדים

ישראלישראל יצחק שמיר
ישראלישראל יצחק רבין
ישראלישראל משה ארנס
ישראלישראל דן שומרון
ישראלישראל יעקב פרי

אבידות

164 הרוגים

1491 הרוגים[1]

האינתיפאדה הראשונהערבית: الانتفاضة الفلسطينية الأولى, תעתיק מדויק: אלאנתפאצ'ה אלפלסטיניה אלאולא) הייתה התקוממות אלימה ברובה, שהחלה ב-9 בדצמבר 1987, נחלשה באופן משמעותי לאחר מלחמת המפרץ ב-1991 ורשמית הסתיימה עם חתימתם של הסכמי אוסלו ב-1993. במהלכה התקוממו התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון וברצועת עזה נגד השלטון הישראלי. האינתיפאדה נקראה לעיתים "מלחמת האבנים", משום שבתחילתה השתמשו הפלסטינים באבנים ובכלי-נשק מאולתרים אחרים. עם פרוץ "האינתיפאדה השנייה" ניתן לזו שלפניה השם "האינתיפאדה הראשונה" כדי ליצור הבחנה ברורה ביניהן.

כרזה פלסטינית מתקופת האינתיפאדה הראשונה, המתארת רגל חייל צה"ל הדורכת על שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה ונפצעת ממסמרים, 1990
מתקן מאולתר לתיקור כלי רכב 'רכים' ('נינג'ה') עשוי ממסמר ודיסקית גומי. יחידות כאלה פוזרו על ידי פלסטינים בכבישי יהודה ושומרון במהלך האינתיפאדה הראשונה.