דרוזים בישראל

נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין במפגש עם ראשי רשויות דרוזיות וצ'רקסיות

הדרוזים בישראל הם קבוצה אתנית דוברת-ערבית בישראל: בכרמל, בגליל, וברמת הגולן,[1] המקיימים דת ייחודית שהתפצלה מהאסלאם השיעי במאה ה-11.

הדרוזים הם דוברי ערבית בניב המיוחד להם, הדומה לניבים סוריים של ערבית. כמעט כל הדרוזים חיים באזור הגאוגרפי הכולל את סוריה, לבנון וצפון ישראל. התיישבותם הררית ברובה, במטרה להישמר מאוכלוסייה עוינת. רובם אזרחים סוריים, אך יש קהילה דרוזית גדולה מבין אזרחי לבנון. בסוף שנת 2017 נמנו כ-140 אלף דרוזים מבין תושבי הקבע בישראל, מהם כ-120 אלף אזרחים ישראלים, והיתר חלק מתושבי רמת הגולן המסרבים לקבל אזרחות ישראלית.

לדרוזים דת עצמאית, שעיקריה נשמרים בסוד ומקורה בהתפלגות מן האסלאם השיעי לפני כאלף שנים במצרים. הדרוזים מייחסים עצמם לנביא יתרו ומסרבים לקבל לשורותיהם מצטרפים חדשים. הם מגדירים עצמם כעדה ייחודית נפרדת וכך גם מגדיר אותם החוק בישראל. מבחינה לשונית הדרוזים דוברי ערבית בדומה לערבים, המוסלמים והנוצרים, רוב הדרוזים בישראל מגדירים עצמם כערבים (71%), והשאר מגדירים עצמם כ"דרוזים" או "דרוזים-ערבים".[2]

דרוזים יושבים, על פי המסורת, בארץ ישראל מאז המאה ה-11, אולם התבססות היישוב הדרוזי חלה בעת שלטונם של הדרוזים בלבנון וצפון ארץ ישראל ובייחוד בתחילת המאה ה-17, בתקופתו של האמיר פחר א-דין השני מבית הנכבדים הדרוזי בית מען.

הדרוזים מהווים כ-1.6% מאוכלוסיית ישראל.[3] בישראל בני הקהילה הדרוזים נחשבים לבעלי דת בפני עצמם, אולם בחלק מהמדינות הערביות ובהן לבנון נספרים כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית.[4]