דמוקרטיה ייצוגית

דמוקרטיה ייצוגית היא שיטת ממשל דמוקרטית בה מפעיל העם את ריבונותו באמצעות נציגים הפועלים בשמו. הנציגים פועלים על מנת לייצג את בוחריהם, ולממש את רצון הבוחרים ודעתם, אך הם אמורים לעשות זאת תוך הפעלה של שיקול דעת. לצורך זה הנציגים מקבלים את הסמכות לפעול על פי הבנתם וראות עיניהם, לנוכח נסיבות משתנות. שיטה זו לעיתים מעומתת עם שיטת הדמוקרטיה הישירה, בה אין נציגים, או שהנציגים חייבים לפעול על פי הוראות בוחריהם הניתנות להם באופן ישיר ללא אפשרות לסטות מהן.

בחירת הנציגים נעשית לרוב על ידי הבוחרים בבחירות רב מפלגתיות חשאיות וחופשיות.

כוחם של הנציגים בדמוקרטיה ייצוגית לרוב מוגבל על ידי חוקה או אמצעים אחרים כגון קיומה של רשות שופטת עצמאית וחופשיה, שבידה הכוח להחליט כי החוקים שהתקבלו על ידי הנציגים הם בטלים.

קיומה של הדמוקרטיה הייצוגית אינו סותר אמצעים "ישירים" כמשאל עם, עם זאת, אמצעים אלו מופעלים באופן שאינו תכוף, ולרוב דורשים הסכמתם של הנציגים על מנת ליזום אותם או לאשררם.

לעיתים פועלת הדמוקרטיה הייצוגית ב"שני בתים" ("בית" במשמעות של "בית מחוקקים"), שבהם "הבית התחתון" מורכב על פי רוב מנבחרי ציבור הבית התחתון, ואילו "הבית העליון" מורכב מנבחרי ציבור (כמו הסנאט בארצות הברית או הסנאט באוסטרליה) או מאנשים שנבחרו על ידי בעל תפקיד אחר במדינה (כדוגמת הסנאט בקנדה, או בית הלורדים בבריטניה).

בשביל קיום ממשל דמוקרטי ייצוגי נדרשים: בחירות חופשיות, הכרעת הרוב שלטון החוק ושויון בפני החוק והפרדת רשויות. בשביל בחירות חופשיות נדרשת זכות החרות, שבכללה חופש: ההתאגדות, העיתונות הביטוי והאספה.