דיני מכרזים

במשפט, דיני המכרזים הם התחום במשפט הציבורי המסדיר את אופן התקשרותם של גופים ציבוריים בחוזים לרכישת טובין (כגון ציוד משרדי, מחשבים, ריהוט וכדומה), לרכישה של שירותים (כגון שירותי ניקיון, שירותי שמירה, שירותי הדרכה, פינוי אשפה וכדומה), או לביצוע עבודה (כגון סלילת כביש, הקמת מבנה, בניית גשר וכדומה).

גם שיטות משפט זרות, כגון שיטת המשפט הבריטי, ושיטת המשפט האמריקאי-הפדרלי, מקיימות דיני מכרזים אשר, אמנם, שונים במאפייניהם מדיני המכרזים הישראלים; אבל תכליותיהם דומות להן, בעיקרן.[1]

דיני המכרזים הציבוריים אינם מסדירים מכרזים שעורכים גופים פרטיים. הם גם אינם עוסקים במכרזים לקבלת עובדים למשרה מסוימת, נושא המוסדר בדיני עבודה.

המוסדר בדיני המכרזים

דיני המכרזים מסדירים את כל ההיבטים הקשורים להתקשרות החוזית של גופים ציבוריים, ובכלל זה:

  • הנסיבות שבהן יש על גוף ציבורי חובה לערוך מכרז בטרם הוא מתקשר בחוזה, והנסיבות שבהן גוף ציבורי פטור מעריכת מכרז
  • התוכן שעל עורך המכרז לכלול במסמכי המכרז
  • סוגי המכרזים שאותן רשאי גוף ציבורי לערוך
  • אופן פרסום המכרז
  • הרכבתה של ועדת המכרזים וסמכויותיה
  • אופן ההתייחסות להצעה שנפל בה פגם
  • אופן ההשוואה בין ההצעות שהוגשו למכרז, ואופן בחירת ההצעה הזוכה במכרז
  • היקף זכות העיון העומדת למציע שהפסיד במכרז במסמכי המכרז ובהצעה הזוכה
  • כיצד ניתן לתקוף את תוצאות המכרז - ערעור על הפסד או על זכייה של אחר
  • איזה בית משפט מוסמך לדון בתקיפה מעין זו

החקיקה העיקרית בתחום חובת המכרזים

דיני המכרזים מוסדרים בשורה של חוקים ותקנות. ההסדר המרכזי בתחום דיני המכרזים הוא חוק חובת המכרזים, התשנ״ב–1992.[2] החוק חל על הגופים המנויים בסעיף 2(א) לחוק, שהם כלל משרדי הממשלה, ובכלל זה יחידות סמך ממשלתיות כמו הצבא, המשטרה ושירות בתי הסוהר, הכנסת, בית הנשיא, כלל החברות הממשלתיות וחברות הבת שלהן, כלל התאגידים הסטטוטוריים (כגון המוסד לביטוח לאומי, רשות שדות התעופה, הרשות לניירות ערך, ורשות המסים), מועצות דתיות, קופות החולים, והמוסדות להשכלה גבוהה המתוקצבים מאוצר המדינה (להבדיל ממוסדות שאינם מתוקצבים). אולם ההסדרים המשניים החלים על גופים אלה אינם זהים. בעוד שכלל הגופים הכפופים ל חוק חובת המכרזים כפופים גם לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג–1993,[3] שהותקנו מכוח סעיף 4 לחוק, מכרזי משרד הביטחון והחברות הממשלתיות הכפופות לשר הביטחון (כגון תעשייה אווירית, תע"ש או רפא"ל) כפופים לתקנות ייחודיות להם, הנקראות תקנות חובת המכרזים (התקשרויות מערכת הביטחון), תשנ"ג–1993;[4] והתקשרויותיהם של המוסדות להשכלה גבוהה כפופים לתקנות חובת המכרזים (התקשרויות של מוסד להשכלה גבוהה), תש"ע–2010.[5]

הסדר סטטוטורי חשוב נוסף מסדיר את התקשרויותיו של השלטון המקומי – עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. מכרז שעורכת עירייה כפוף לסעיף 197 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ולתקנות העיריות (מכרזים),[6] תשמ"ח–1987. הסדר כמעט זהה חל גם על המועצות המקומיות מכוח התוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות (א), התשי"ה-1950; על המועצות האזוריות, מכוח התוספת השנייה לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958, שהותקנה מכוח פקודת המועצות המקומיות; ועל המועצות המקומיות באזור יהודה ושומרון מכוח כללי המועצות המקומיות (מכרזים) (יהודה ושומרון), התשנ"ב-1992. הסדר נוסף החל על מכרזיהן של רשויות מקומיות הוא חוק הרשויות המקומיות (מכרזים משותפים), התשל"ב-1972, ותקנות הרשויות המקומיות (מכרזים משותפים), התשל"ג-1973, המתייחסים להתקשרות ששותפה לה יותר מרשות מקומית אחת. התקשרויות כאלה יכולות, למשל, להיות התקשרויות בנושאי ביוב, פינוי אשפה, או הקמה ותחזוקה של תשתיות משותפות .

חוק חובת מכרזים אינו קובע חובת מכרזים על תאגידים בבעלותן של רשויות מקומיות. כדי למנוע את עקיפתה של חובת המכרז של הרשויות המקומיות על ידי שימוש בתאגיד,[7] נחקק תיקון מס' 14 לחוק חובת המכרזים, אשר מחיל חובה לעריכת מכרז גם על "תאגידים מקומיים", כהגדרתם בסעיף 1 לתיקון לחוק.  אולם כניסת התיקון לתוקף מותנית בהתקנתן של תקנות, ואלה טרם הותקנו.  כפתרון זמני למחדל זה פרסם מנכ"ל משרד הפנים חוזר, שלפיו עד לכניסתו של החוק לתוקף, תאגיד מקומי יהיה כפוף ל"דיני המכרזים החלים על הרשויות המקומיות בשינויים המחויבים".[8] הסדר זה אינו שווה ערך לתקנות, כיוון שמעמדו של הסדר המעוגן בהנחיה מנהלית הוא נמוך ממעמדה של תקנה, וזמינותו לציבור הרחב מוגבלת יותר.

נוסף על האמור לעיל קיימים הסדרים ספציפיים נוספים החלים לעיתים על מכרז אחד בלבד. כך לדוגמה, בחירת בעלי הזיכיון להפעלת כביש אגרה בכביש חוצה ישראל ובכביש מנהרות הכרמל נערכה באמצעות מכרז שהיה כפוף לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995[9] וחוק כבישי אגרה (מנהרות הכרמל), התשנ"ה-1995, בהתאמה. המכרזים לבחירת זכיינים להפעלת שידורי טלוויזיה בכבלים מוסדרים בסעיפים 6ה', 6ח' ו-6יג'-6יח' לחוק הבזק, התשמ"ב-1982; ובתקנות הבזק (מכרזים), התשמ"ח-1987 ובתקנות הבזק (זכיונות), התשמ"ח-1987.