ג'ימי קרטר
English: Jimmy Carter

ג'ימי קרטר
Jimmy Carter
ג'ימי קרטר, 1977
ג'ימי קרטר, 1977
לידה1 באוקטובר 1924 (בן 94)
פליינס (אנ'), ג'ורג'יה, ארצות הברית
מדינהארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלהאוניברסיטת המדינה של דרום-מערב ג'ורג'יה, המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, האקדמיה הימית של ארצות הברית, יוניון קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוקפוליטיקאי, מדינאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגההמפלגה הדמוקרטית
בת זוגרוזלין קרטר
נשיא ארצות הברית ה־39
20 בינואר 197720 בינואר 1981
(4 שנים)
סגןוולטר מונדייל
מושל מדינת ג'ורג'יה ה־76
12 בינואר 197114 בינואר 1975
(4 שנים)
→ לסטר מדוקס
ג'ורג' באזבי ←
פרסים והוקרה
חתימהJimmyCarterSignature commons.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'יימס ארל "ג'ימי" קרטר הבןאנגלית: .James Earl "Jimmy" Carter Jr; נולד ב-1 באוקטובר 1924) הוא פוליטיקאי אמריקני שכיהן כנשיאהּ ה-39 של ארצות הברית בין השנים 19771981. לפני נשיאותו, כיהן כמושל מדינת ג'ורג'יה ה-76, בין 1971 ל-1975, אחרי שתי כהונות בסנאט של ג'ורג'יה בין 1963 ל-1967. מאז עזיבתו את הבית הלבן היה פעיל בקידום זכויות אדם, הקים את מרכז קרטר וזכה בפרס נובל לשלום בשנת 2002 על הקמת מוסד זה.

קרטר סיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית ב-1946 עם תואר ראשון ולאחר מכן הצטרף אל צי ארצות הברית ושירת בצוללת. לאחר מות אביו ב-1953, חזר לביתו בג'ורג'יה וניהל את העסקים המשפחתיים של גידול בוטנים. למרות עושרו של אביו, לא ירש קרטר הון רב, בעטייה של חלוקת הירושה עם אחיו הצעירים. הוא הצליח לפתח את מטעי הבוטנים ולהפוך אותם לרווחיים. ההפרדה הגזעית בתקופתו ועליית התנועה לזכויות האזרח הובילה את קרטר להפוך לפעיל בתוך המפלגה הדמוקרטית. בין 1963 ל-1967, כיהן בסנאט של ג'ורג'יה, וב-1970 נבחר למושל המדינה, כשהוא מנצח את המושל לשעבר קארל סנדרס בבחירות המקדימות בתוך המפלגה, עם מצע שהתנגד להפרדה הגזעית, ותמך בהעדפה מתקנת. קרטר כיהן כמושל במשך חמש שנים. אף על פי שלא היה מוכר מחוץ לג'ורג'יה, נבחר ב-1976 לתפקיד המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ונכנס למירוץ כמועמד "סוס שחור". בבחירות הנשיאותיות, ניצח קרטר את הנשיא הרפובליקני המכהן, ג'רלד פורד, במערכת בחירות צמודה.

ביומו השני בתפקיד, העניק קרטר חנינה לכל משתמטי מלחמת וייטנאם. במהלך כהונתו, הוקמו עוד שתי מחלקות בקבינט: מחלקת האנרגיה ומחלקת החינוך. בתחום האנרגיה, נקט קרטר במדיניות שכללה שימור סביבתי, בקרה על מחירי הדלק וניסיון להפיק דלק חדש. בתחום יחסי החוץ, יזם והשתתף בהסכמי קמפ דייוויד, הסכמים בנושאי תעלת פנמה, הסכם סאל"ט 2, והחזרת אזור תעלת פנמה לפנמה. בתחום הכלכלי, נאלץ להתמודד עם הסטגפלציה, שילוב בין שיעורי אינפלציה ואבטלה גבוהים לצד צמיחה נמוכה. עם סיום כהונתו,[דרושה הבהרה] נאלץ קרטר להתמודד עם משבר בני הערובה באיראן, אשר התרחש בין 1979 ל-1981, משבר הנפט ב-1979, תאונת אי שלושת המילין, והפלישה הסובייטית לאפגניסטן. בתגובה לפלישה, סיים קרטר את מדיניות הדטאנט, הסלים את המלחמה הקרה והוביל חרם על אולימפיאדת הקיץ ב-1980 שנערכה במוסקבה. ב-1980, התמודד קרטר בבחירות המקדימות מול טד קנדי ונבחר פעם נוספת להיות המועמד מטעם מפלגתו. קרטר הפסיד בבחירות הכלליות למועמד הרפובליקני רונלד רייגן, בהפרש קולות גדול.

ב-2012, הפך קרטר לנשיא בעל תקופת הפרישה הארוכה ביותר. הוא הנשיא הראשון שחי גם ארבעים שנה לאחר השבעתו לתפקיד. ב-30 בנובמבר 2018 עם מותו של ג'ורג' בוש האב הפך קרטר לנשיא ארצות הברית המבוגר ביותר החי כיום. הוא הקים את מרכז קרטר ב-1982 למען קידום זכויות אדם. הוא נסע רבות כדי לתווך בין צדדים בעימותים, לפקח על בחירות, ולקדם מניעת מחלות במדינות המתפתחות. בנוסף כתב כמה ספרים. קרטר נחשב למבקר גדול של מדיניותה של ישראל במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ותומך בפתרון שתי המדינות. הוא התנגד לפסק דין Citizens United נגד FEC, שביטל כל מגבלה על תרומות של תאגידים ואיגודי עובדים למסעות בחירות, וטען שהדבר הופך את ארצות הברית למדינת שוחד.[1]

תוכן עניינים