בנותיה של ביליטיס

חתונתן של בנות הזוג פיליס ליון (חליפה תכולה) ודל מרטין (ישובה משמאלה), מייסדות "בנותיה של ביליטיס" (סן פרנסיסקו, יוני 2008)

בנותיה של ביליטיסאנגלית: Daughters of Bilitis) היה הארגון הראשון שפעל למען זכויותיהן של לסביות בארצות הברית. הארגון, שנוסד בשנת 1955 בסן פרנסיסקו, פעל במשך 14 שנים, שבמהלכן תרם לקידום מעמדן החברתי של לסביות, לחינוך ומיגור הבורות העצמית בקרב להט"בים, ולשינוי הגישה השלילית כלפי להט"בים באוכלוסייה הכללית ובקרב חוקרים ומטפלים מתחומי בריאות הנפש. הישגיו של הארגון בולטים על רקע העובדה שפעל בעיצומה של בהלת הלבנדר בשנות ה-50 בארצות הברית.[1]

תחילה שימש הארגון כאלטרנטיבה חברתית לברים של לסביות, אשר נחשבו כבלתי חוקיים ולפיכך היו נתונים לפשיטות משטרתית. עם התרחבותו של הארגון עבר מוקד פעילותו לתמיכה בנשים שחששו לצאת מהארון ולהסברה על זכויותיהן ועל ההיסטוריה הגיית. בשנות ה-60 חלה, בהשפעת תנועת זכויות האזרח, רדיקליזציה בעמדת חברותיו ומעבר לפעולה אקטיבית יותר. דעיכתו של הארגון החלה עם חילופי הדורות בו ועם העדפתן של לסביות רבות לפעול במסגרת ארגונים פמיניסטיים. הארגון חדל מלהתקיים כארגון כלל-ארצי בשנת 1970, אך מספר סניפים מקומיים המשיכו להתקיים באופן עצמאי. המגזין "The Ladder", ששימש כאמצעי התקשורת העיקרי בין חברות הארגון, נסגר ב-1972.

כתריסר ארגונים פמיניסטיים ולסביים קמו בעקבות "בנותיה של ביליטיס".