בג"ץ אל-על נתיבי אויר לישראל נגד יונתן דנילוביץ

אל-על נגד דנילוביץ'
Emblem of Israel.svg
בית המשפט העליון
ההחלטה ניתנה ב-30.11.94
שם מלא של המקרה: בג"ץ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל נ' דנילוביץ' ואחרים, פ"ד מח(5) 749 (1994)
דחיית הערעור (ואישור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה) – אסור למעבידים להפלות בין עובדיהם על בסיס זוגיות ממין שונה.
המותב
חברי המותב: השופטים אהרן ברק, דליה דורנר ויעקב קדמי (שופט)
דעות בפסק הדין
המשנה לנשיא ברק והשופטת דורנר קבעו שאל-על שללה הטבה על בסיס נטייה מינית בלבד ולכן מדובר בהפליה אסורה על בסיס שיקולים לא רלוונטיים.
השופט קדמי קבע שבני זוג מאותו המין אינם בני זוג, ומכיוון שהחובה ליחס שווה קיימת רק ביחס ל"שווים", אין חובה להשוות את היחס בין בני זוג הטרוסקסואלי לבני זוג מאותו המין.
תקדימים עליהם הסתמכה ההחלטה
ע"ע נג/160-3 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ'

בג"ץ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל נ' יונתן דנילוביץ ובית הדין הארצי לעבודה, שניתן בשנת 1994, הוא פסק-הדין הראשון של בית המשפט העליון העוסק באפליה על רקע נטייה מינית, ובו נקבע כי מעבידים אינם רשאים להפלות, במתן הטבות לעובדיהם, בין בני זוג ממינים שונה לבני זוג מאותו המין.

בשנת 1989 הגיש יונתן דנילוביץ', דייל בחברת אל על, באמצעות האגודה לזכויות האזרח בישראל, תביעה נגד אל על בבית הדין האזורי לעבודה בגין אפלייתו בזכות לכרטיסי טיסה חינם לבן זוגו, לעומת בני זוג שאינם בני אותו המין. בית הדין פסק לטובת דנילוביץ', וקבע שהמדובר בהפליה אסורה על-פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שתוך כדי התנהלות התביעה המשפטית תוקן, (בינואר 1992)‏[1] וקבע מפורשות כי אסורה אפליה בגין נטייה מינית.

חברת אל על ערערה על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה, והפסידה גם שם. החברה לא השלימה עם תוצאה זו, ועתרה לבג"ץ כנגדה. בשנת 1994 דחה בג"ץ את עתירתה של חברת אל על, ואישר את פסקי הדין של בית הדין האזורי לעבודה ושל בית הדין הארצי לעבודה.

סדרת פסקי דין אלה, ובפרט פסיקת בג"ץ, היוותה פריצת דרך בהכרה בזכויותיהם של זוגות הומוסקסואלים בישראל.