אמנציפציה ליהודים

נפוליאון משווה את זכויותיהם של היהודים

האמנציפציה ליהודים (בקיצור: אמנציפציה או אמנסיפציה) הייתה תהליך השוואת זכויותיהם של היהודים לאלו של בני החברה הסובבת באירופה. השגתו נמשכה כמאה שנה, החל מכתב הסובלנות מ-2 בינואר 1782. השוויון הוענק במערב ובמרכז אירופה, אך נמנע במזרח היבשת.

האמנציפציה התממשה לראשונה בצרפת, במהלך המהפכה הצרפתית (1789). במסגרת ביטול חברת הקורפורציות, שהעניקה זכויות וחובות שונים על בסיס השתייכות למעמדות וקבוצות, בוטלה גם הקורפורציה שהתגלמה בקהילה היהודית ובניה הוכפפו לחוק המדינה האחיד החדש. האמנציפציה של היהודים הייתה חלק מהגל הליברלי והדמוקרטי שהשפיע על העידן המודרני ברוח רעיונות הנאורות והשוויון בין כל בני האדם. היחס ליהודים בחברה מסוימת שיקף את מידת נכונותה של אותה חברה לאמץ רעיונות אלה.

האמנציפציה באה לידי ביטוי בחמישה מישורים עיקריים:

  1. השוואת מעמדם החוקי של היהודים לבני דתות אחרות במדינה.
  2. מעבר לערים גדולות – בתוך אירופה, כמו למשל וינה, פריז, פרנקפורט ועוד.
  3. אימוץ כללי החברה האירופאית – אימוץ הלשון המקומית במקום השפות היהודיות (כמעט תמיד יידיש), לבוש מקובל, פתיחת מקצועות חדשים ליהודים, בחלקם חופשיים (רופאים, עורכי דין, עיתונאים, מורים, סוחרים, בנקאים ועוד).
  4. שינויים בחינוך – הוספת חינוך כללי בנוסף או במקום מוסד התלמוד תורה, פתיחת בתי-ספר ליהודים מטעם הרשויות או השתלבות באלו של האוכלוסייה הנוצרית, כניסה לעולם האקדמי
  5. מעמד הדת - ביטול האוטונומיה המשפטית של הקהילה היהודית, נטילת הסנקציות מבתי הדין והפרנסים (בעיקר חרם), הגבלת תחולת ההלכה למישור האישי והוולונטרי