אינטרנט כשר

  • פשקוויל שהופץ בריכוזים חרדים, בימים נוראים תשע"ב
    פשקוויל המזהיר מפני שימוש באינטרנט

    אינטרנט כשר הוא כינוי לשירותי גישה לאינטרנט הניתנים בצורה מנוטרת ומסוננת, כך שתתאפשר גישה רק לדפים שעונים על צורכי הגולש הדתי והחרדי. בישראל, תיקון משנת 2011 לחוק הבזק מחייב את ספקי האינטרנט, לרבות בתקשורת סלולרית, להציע ללקוחותיהם סינון יעיל של אתרים פוגעניים, כהגדרתם בחוק, ללא תוספת תשלום על שירות הסינון[1]. אולם על מנת למזער את הפגיעה בשירותי הסינון המוצעים בתשלום, השירות המוצע לפי דרישות החוק מוצנע ככל שמתיר החוק, ולא נכללת בו אפשרות התאמה להעדפותיו של כל גולש. שירותים הממותגים כאינטרנט כשר, הוקמו בארצות הברית והובאו לישראל כדי לאפשר גישה לאינטרנט לאוכלוסייה הרוצה להימנע מחשיפה לתכנים אותם היא רואה כלא ראויים בעת גלישה באינטרנט או שימוש בשירותי דואר אלקטרוני, בין מסיבות דתיות ובין מסיבות עקרוניות, ובשל כך אף נמנעה מלהשתמש באינטרנט.

    ברוב החוגים החרדיים היחס לאינטרנט שלילי מאד, וקיומו נשלל לגמרי שלא למטרות עסקיות/תורניות מובהקות. במהלך השנים האחרונות היחס הוחמר ואף במקרים אלו נדרשים ברוב החוגים מערכות סינון המתאימות לדרישות החוג. למשל חסידות בעלז אשר בהוראת האדמו"ר מתירה לחסידיה להתחבר לאינטרנט "נט-צח" לאחר שנחתם הסכם מול הספקית, להקמת מסלולים ייעודיים עבור אנשי החסידות. ולמי שמחויב לכך לצורך פרנסתו[2].

    הסינון נעשה בשתי דרכים:

    • סינון באמצעות תוכנה, המסננת דפים או קטעים שבהם היא מזהה תוכן לא ראוי לפי מילות מפתח. טכניקה זו קלה למימוש, אך אינה מושלמת, משום שגם בתנ"ך, בכתבי חז"ל ובספרות התורנית מופיעות מילים לא ראויות (למשל בפסוק "איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה" שבספר ישעיהו), הגורמות לסינון תוכנם.
    • סינון אנושי, המבטיח שיקול דעת בפעולת הסינון, אך הוא איטי ביותר, ולכן מוגבל ביכולת לממשו. ניצול חוכמת ההמונים משפר את היכולת של שיטה זו.
  • אפשרויות הסינון הקיימות
  • ראו גם
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

פשקוויל שהופץ בריכוזים חרדים, בימים נוראים תשע"ב
פשקוויל המזהיר מפני שימוש באינטרנט

אינטרנט כשר הוא כינוי לשירותי גישה לאינטרנט הניתנים בצורה מנוטרת ומסוננת, כך שתתאפשר גישה רק לדפים שעונים על צורכי הגולש הדתי והחרדי. בישראל, תיקון משנת 2011 לחוק הבזק מחייב את ספקי האינטרנט, לרבות בתקשורת סלולרית, להציע ללקוחותיהם סינון יעיל של אתרים פוגעניים, כהגדרתם בחוק, ללא תוספת תשלום על שירות הסינון[1]. אולם על מנת למזער את הפגיעה בשירותי הסינון המוצעים בתשלום, השירות המוצע לפי דרישות החוק מוצנע ככל שמתיר החוק, ולא נכללת בו אפשרות התאמה להעדפותיו של כל גולש. שירותים הממותגים כאינטרנט כשר, הוקמו בארצות הברית והובאו לישראל כדי לאפשר גישה לאינטרנט לאוכלוסייה הרוצה להימנע מחשיפה לתכנים אותם היא רואה כלא ראויים בעת גלישה באינטרנט או שימוש בשירותי דואר אלקטרוני, בין מסיבות דתיות ובין מסיבות עקרוניות, ובשל כך אף נמנעה מלהשתמש באינטרנט.

ברוב החוגים החרדיים היחס לאינטרנט שלילי מאד, וקיומו נשלל לגמרי שלא למטרות עסקיות/תורניות מובהקות. במהלך השנים האחרונות היחס הוחמר ואף במקרים אלו נדרשים ברוב החוגים מערכות סינון המתאימות לדרישות החוג. למשל חסידות בעלז אשר בהוראת האדמו"ר מתירה לחסידיה להתחבר לאינטרנט "נט-צח" לאחר שנחתם הסכם מול הספקית, להקמת מסלולים ייעודיים עבור אנשי החסידות. ולמי שמחויב לכך לצורך פרנסתו[2].

הסינון נעשה בשתי דרכים:

  • סינון באמצעות תוכנה, המסננת דפים או קטעים שבהם היא מזהה תוכן לא ראוי לפי מילות מפתח. טכניקה זו קלה למימוש, אך אינה מושלמת, משום שגם בתנ"ך, בכתבי חז"ל ובספרות התורנית מופיעות מילים לא ראויות (למשל בפסוק "איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה" שבספר ישעיהו), הגורמות לסינון תוכנם.
  • סינון אנושי, המבטיח שיקול דעת בפעולת הסינון, אך הוא איטי ביותר, ולכן מוגבל ביכולת לממשו. ניצול חוכמת ההמונים משפר את היכולת של שיטה זו.