אילת
English: Eilat

  • אילת
    סמל העיר אילת
    לוגו העיר אילת
    eilat by the red sea (7716934936).jpg
    אילת ומפרץ אילת
    מחוז הדרום
    מעמד מוניציפלי עירייה
    ראש העירייה מאיר יצחק-הלוי
    גובה ממוצע[1] ‎164 מטר
    תאריך ייסוד 1951
    סוג יישוב עיר 50,000‏–99,999 תושבים
    נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
      - אוכלוסייה 51,935 תושבים
        - דירוג אוכלוסייה 35
        - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.4% בשנה עד סוף 2018
      - צפיפות אוכלוסייה 513 תושבים לקמ"ר
        - דירוג צפיפות 183
    תחום שיפוט[2] 98,760 דונם
        - דירוג שטח שיפוט 36
    (למפת דרום הנגב רגילה)
    eilatsouthnegev.svg
     
    אילת
    אילת
    29°33′14″n 34°56′39″e / 29°33′14″n 34°56′39″e / 29.5539168919526; 34.9442196311498
    מדד חברתי-כלכלי - אשכול
    לשנת 2015[2]
    6 מתוך 10
    מדד ג'יני
    לשנת 2016[2]
    0.3662
        - דירוג מדד ג'יני 214
    לאום ודת[2]
    circle frame.svg
    •   יהודים: 81.6%
    •   ערבים-מוסלמים: 3.2%
    •   ערבים-נוצרים: 0.6%
    •   דרוזים: 0.5%
    •   אחרים: 14.1%
    לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
    אוכלוסייה לפי גילאים[2]
     
     
     
     
     
     
     
     
     
    0 10 20 30 40 50 60 70
    גילאי 0 - 4 7.9%
    גילאי 5 - 9 7.5%
    גילאי 10 - 14 6.6%
    גילאי 15 - 19 6.4%
    גילאי 20 - 29 16.5%
    גילאי 30 - 44 22.1%
    גילאי 45 - 59 18.5%
    גילאי 60 - 64 4.8%
    גילאי 65 ומעלה 9.6%
    לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
    חינוך[2]
    סה"כ בתי ספר 20
    –  יסודיים 13
    –  על-יסודיים 12
    תלמידים 8,231
     –  יסודי 4,443
     –  על-יסודי 3,788
    מספר כיתות 357
    ממוצע תלמידים לכיתה 23.0
    לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
    פרופיל אילת נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
    www.eilat.muni.il

    אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-52,000 תושבים.

    בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראשערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

    העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי".[3] בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.[4][5]

    מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

    החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע לעיר אילת בטיסה לנמל התעופה רמון ממרכז הארץ דרך נמל התעופה בן-גוריון הנמשכת 35 דקות, או מצפון הארץ, מנמל התעופה חיפה, בטיסה הנמשכת שעה ו-5 דקות.

  • אילת במקורות
  • היסטוריה
  • אוכלוסייה
  • כלכלה
  • תחבורה
  • חינוך
  • ספורט
  • שכונות העיר
  • אקלים
  • ערים תאומות
  • לקריאה נוספת
  • קישורים חיצוניים
  • הערות שוליים

אילת
סמל העיר אילת
לוגו העיר אילת
Eilat by the Red Sea (7716934936).jpg
אילת ומפרץ אילת
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה מאיר יצחק-הלוי
גובה ממוצע[1] ‎164 מטר
תאריך ייסוד 1951
סוג יישוב עיר 50,000‏–99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 51,935 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 35
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.4% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 513 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 183
תחום שיפוט[2] 98,760 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 36
29°33′14″N 34°56′39″E / 29°33′14″N 34°56′39″E / 29.5539168919526; 34.9442196311498
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
6 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3662
    - דירוג מדד ג'יני 214
לאום ודת[2]
יהודים: 81.6%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 3.2%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0.6%דרוזים: 0.5%אחרים: 14.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.9%
גילאי 5 - 9 7.5%
גילאי 10 - 14 6.6%
גילאי 15 - 19 6.4%
גילאי 20 - 29 16.5%
גילאי 30 - 44 22.1%
גילאי 45 - 59 18.5%
גילאי 60 - 64 4.8%
גילאי 65 ומעלה 9.6%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 20
–  יסודיים 13
–  על-יסודיים 12
תלמידים 8,231
 –  יסודי 4,443
 –  על-יסודי 3,788
מספר כיתות 357
ממוצע תלמידים לכיתה 23.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
פרופיל אילת נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
www.eilat.muni.il

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-52,000 תושבים.

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראשערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי".[3] בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.[4][5]

מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע לעיר אילת בטיסה לנמל התעופה רמון ממרכז הארץ דרך נמל התעופה בן-גוריון הנמשכת 35 דקות, או מצפון הארץ, מנמל התעופה חיפה, בטיסה הנמשכת שעה ו-5 דקות.