איחוז

St. Francis Borgia Helping a Dying Impenitent by Goya.jpg

איחוז הוא מושג המתייחס לאפשרות שכוחות חיצוניים יחדרו לגופו של אדם ויקנו להם בו שליטה, בדוחקם באופן זמני את זהותו הרגילה[1]. כוחות אלה עשויים להיות אבות קדומים, ישויות תאולוגיות (אלים, מלאכים וכדומה), רוחות או ישויות בעלות זרות אונטולוגית ואתנולוגית. איחוז קיים בחברות רבות באפריקה, אסיה, אפרו-אמריקה, אמריקה הלטינית, אוקיניה, ואירופה העתיקה והעכשווית (בעיקר באזור הים תיכוני). תופעות האיחוז בחברות השונות ובהתאם להקשר התרבותי נבדלות זו מזו במספר מאפיינים כמו: סוג הישות החודרת, הקהל אליו נוטות לחדור (נשים או גברים, מקובלים או מעמדות שוליים ונחותים וכו'), בטקסיות ובטקס של כניסתה ויציאתה של הישות מהגוף (ציבורי או פרטי וכו'), בתפיסת המקומיים את האיחוז (כחיובי או שלילי וכמחלה או ברכה), בשיח הסמנטי המאפיין אותו (דתי, חברתי, תרבותי וכו'), משוקעותו במרחב ובזמן וכו'. בהתקף טרנס של איחוז, בהתאם להקשר תרבותי ואתיולוגי, רוחות אלה יגורשו, בטקס גירוש שדים, או ישתכנו ביחסים בעלי קביעות יחסית למארח, ולעיתים יתפסו עליונות במקום בגופו. כך, ה"איחוז" הנו מושג רחב, הכולל אינטגרציה של רוח וחומר ביקום בו הגבולות בין אינדיבידואל וסביבתו גמישים וחדירים[2]. בשל כך, עורר עניין רב בקרב חוקרים ממדעי החברה, אנתרופולוגים בפרט, והפך למושא מחלוקות הנוגעות בלב הדיסציפלינה. התופעה נחקרת מבעד לפריזמות רבות כמו: תרבותית, חברתית, גאוגרפית, דתית, פסיכולוגית או פסיכיאטרית, ועוד.